תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום א' שבוע פרשת בשלח
[טו] ויש מאכלים שהם רעים ואינם כמו אלו, והם עוף המים (אֲוָז וּבַר־אֲוָז) ובני־יונה הקטנים, והתמרים, ולחם שנילוש בשמן, והסולת שניפו אותה כל צרכה עד שלא נשאר בה ריח מורסן, אין ראוי להרבות בהם{כט}:
[טז] לעולם ימנע האדם את עצמו מפירות האילנות, ולא ירבה לאכול מהם אפילו יבשים וכל־שכן לחים. אבל קודם שיתבשלו באילן כל צרכם, הרי הם כחרבות לגוף. וכן החַרוּבים, רעים לְעולם{ל}. וכל הפירות החמוצים, רעים, ואין אוכלים מהם אלא מעט בימות החמה ובמקומות החמים. והתאנים והענבים גם השקדים והרמונים, לעולם טובים, בין לחים בין יבשים, ואוכל אדם מהם כל צרכו. ומכל־מקום לא יתמיד באכילתם, אף־על־פי שהם טובים מכל פירות האילנות. והפירות היבשים כצימוקים, טובים לכבד{לא}:
[יז] בעניין השתייה, המים הם המשקים הטבעיים לאדם ובריאים לגוף, אם הם זכים וצלולים. ומועילים, ששומרים על לַחוּת הגוף, וממהרים להוציא את הפסולת. כשישתה מים, יבחר את הקרים, שהם מרוים את הצמאון ומטיבים את העיכול יותר מאלו שאינם קרים, אך לא יהיו קרים מאד שהם מכבים את החום הטבעי. וכל־שכן כשהאדם הוא עייף ויגע, יזהר מאד שלא לשתות מים קרים, כי אז חֵלֶב־הלב נתחמם, והוא מהותך מחמת העייפות והיגיעה, והמים הקרים יזיקו לו, עד שיוּכל לבא לידי סכנה חס ושלום. ואף כי המים טובים לבריאות הגוף, מכל־מקום לא ישתה מהם הרבה. אין לשתות מים קודם האכילה, לפי שתתקרר האיצטומכא, ולא תעכל את המזון כראוי. וגם בתוך אכילתו לא ישתה אלא מעט מים מזוגים ביין, ורק כשהמאכל מתחיל להתעכל אז ישתה שיעור בינוני. וכן אין לשתות מים בצאתו מן הַמַּרחֵץ, שלא יתקרר הכבד. וכל־שכן שלא ישתה במרחץ{לב}:
