יום ד' שבוע פרשת בא

[ג] גוף האדם מורכב מארבעה יסודות שסימנם ארמ"ע, דהיינו א'ש ר'וח מ'ים ע'פר{ה}. שיש בו חמימות מן האש, ותנועה מן הרוח, ולחות מן המים, וכבדות מן העפר. ואף־על־פי שהכוחות הללו מתנגדים זה לזה, שהרי המים מכבים את האש והרוח מעיפה את העפר, מכל־מקום הקב"ה חיברם והרכיבם יחדיו בחכמה נפלאה באופן שיתאימו זה עם זה. לפי־כך נוהגים שהפוגש את חבירו אומר לו "שלום עליכם"{ו} בלשון רבים, ולא שלום "עליך", כי הכוונה לברך את ארבעת יסודות גופו שיתמידו בהנהגתם זאת להיות בשלום זה עם זה, שאם יתגבר בו יסוד האש יחלה וימות חס ושלום, וכן השאר{ז}:

[ד] העיכול הטוב הוא כשהמאכל אינו רב, ושיהא קל להתעכל. שאם אכל האדם הרבה והאיצטומכא מליאה, אז העיכול קשה, כי האיצטומכא אינה יכולה אז להתפשט ולהתכווץ כראוי בטבעה ולטחון את המאכל כראוי. וכמו האש שאם ירבו עליה עצים יותר מדאי, אינה בוערת היטב, כמו־כן המאכל באיצטומכא. ולכן צריך ליזהר שלא לאכול רק בשֵׁיעור בינוני לפי מזג גופו, לא מעט ולא כל שׂבעו, כדי לשמור בריאות גופו. ורוב החלאים הבאים על האדם, אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים. וזהו שאמר שלמה בחכמתו{ח} שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו. כלומר, שומר את פיו מלאכול מאכל רע, או מלשׂבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו. ואמר החכם, האוכל דבר מועט מדברים המזיקים, אינו מזיק לו כמו האוכל הרבה מדברים הטובים{ט}:

[ה] כח העיכול של־אדם בנעוריו הוא חזק, ועל־כן צריך הוא מזון תדיר, יותר מן האיש אשר הוא באמצע ימיו. והזקן לחלישות כחו, צריך שיהיה מאכלו קל, ומעט הכמות ורב האיכות להחזקת כחו{י}: