יום ג' שבוע פרשת וארא

[ה] משקים שנתגלו{יג} אפילו זמן מועט מאד ללא השגחה, גם אם היה זה ביום וכל־שכן בלילה, אסרו אותם חז"ל מחשש ששתה מהם נחש או שאר זוחלי־עפר והטילו בהם ארס, לפי־כך צריך לזרקם לאיבוד. ודוקא חמישה מן המשקים, שהם מים יין חלב דבש וצִיר{יד}. ויש בזה הרבה פרטים שלא העלינום כאן, כיון שבלאו־הכי כתבו הפוסקים כי בדורותינו שאין נחשים מצויים בינותינו, מותר לשתותם. וכן הוא המנהג פשוט, ואין חוששים לזרקם אלא כפי הבנתם באומד הדעת כשיתכן שנפל לתוך המשקים (ולאו דוקא החמישה הנזכרים לעיל) דבר המזיק לפי עניין הזמן והמקום, או מדרך נקיות ואסטניסות ומשום נמלים ושאר שרצים וכדומה{טו}. ואם אכלו שרצים מאיזה פרי או שאר מאכל, מסירים מקום מגעם מסביב{טז}:

[ו] מים שהוחמו בכלי מתכת{יז} ועדיין לא רתחו (או ששותים אותם בכלי מתכת, אף־על־פי שהוחמו בכלי שאינו מתכת), מזיקים הם לגוף, אלא אם כן מערב בתוכם שרשי עשבים או תבלין וכדומה{יח}. אך אין לסמוך על תערובת קפה או תה{יט}:

[ז] בועות הצפות על־גבי מים או שאר משקה, אין לשתותן, כי זה מביא לידי חולי. גם אין לנָפחם בפיו או לדחותם באצבעו לצדדים, אלא יְשַׁקְּעֵם באצבעו בתוך המשקה עד שייעלמו{כ}: