תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ב' שבוע פרשת וארא
[ב] וכן צריך האדם ליזהר מכל הדברים המביאים לידי סכנה שאסרו אותם חז"ל. ואמרו{ג} כי חמירא סכנתא מאיסורא, ויש לחוש יותר לִסְפק סכנה מִלִּסְפק איסור. ולכן אסור לילך בכל מקום סכנה כגון תחת קיר נטוי, ועל גשר רעוע{ד}. ולא יצא יחידי בלילה. ולא יישן יחידי בחדר בלילה{ה}. וכן אסור לשתות מים מן הנהרות ומן האגמים בלילה, או להניח פיו על קילוח המים לשתות אפילו ביום, שמא יבלע עלוקה או איזה דבר המזיק והוא אינו רואה{ו}:
[ג] אסור מן התורה לקצוץ (דהיינו לעקור או לכרות) אילן מאכל, שנאמר{ז} לא תשחית את עֵצָהּ וגו' כי ממנו תאכֵל וגו'. וגם יש בזה סכנה, כי כשם שקצץ את העץ שלא בזמנו, כן יֵעשה לו, מדה כנגד מדה. אבל אם הוא סמוך לעצים אחרים שחשובים יותר ממנו והוא מחליש אותם, מותר לקצצו. וכן אם צריך את מקומו לדבר נחוץ כגון להרחיב את דירתו שהיא דחוקה לבני־ביתו, או לעשות שם סוכה לֶחָג וכדומה. וכן אם דמי העץ יקרים לבניין יותר מלמאכל. וכן אם העץ מאפיל על חלונו (אלא אם כן די בקציצת כמה ענפים, יקצצם ולא יכרות את כולו). וכן מותר לעקרו עם שרשיו ועפרו בשלמות ולנטעו מיד במקום אחר. ומכל־מקום בכל אופנים אלו, עדיף שהעקירה תהיה על־ידי גוי אם אפשר, להינצל מחשש סכנה, וכעין שנאמר{ח} צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו{ט}:
[ד] מאכלים ומשקים שנפשו של־אדם קצה בהם, כגון שנתערב בהם קיא או צואה וליחה סרוחה, אסור לאכלם או לשתותם. וכן אסור לאכול או לשתות מתוך כלים מאוסים ומטונפים שנפשו של־אדם קצה בהם, או בידים מזוהמות. שכל אלו הם בכלל מה שנאמר{י} אל תשקצו את נפשותיכם{יא}. ואפילו מי שאין נפשו קצה בהם, בטלה דעתו אצל כל אדם. וכן בהיפך מי שקץ בדבר ששאר בני־אדם אינם קצים, מכל מקום לו עצמו אסור{יב}:
