יום ה' שבוע פרשת שמות

[יא] קטן וקטנה, אינם נאמנים על טבילת כלים, דהיינו להעיד שהוטבלו כדת וכדין. ולכן אין לשלחם להטביל עד שהגיעו לגיל מצוות{לה}, אלא אם כן יעידו איש או אשה שראו את ההטבלה. ויכולים הקטנים גם לברך{לו}:

[יב] יש אומרים שאסור להטביל כלי בשבת, וכן יש מחמירים בזה אף ביום־טוב. והטעם מפני שנראה כמתקן, שהרי מבלעדי הטבילה אסור להשתמש בו. הלכך אם שכח להטבילו מקודם, יתנהו לגוי במתנה{לז} ויחזור וישאלנו ממנו, ואז מותר להשתמש בו כרגיל בלא טבילה{לח}. [וכן יכול לעשות עצה זו אפילו ביום חול מי שאין לו מקוה להטביל, או לכלי שאין אפשרות להטבילו מפני גדלו וכבדו. וכן לכלי חשמלי שחושש שיתקלקל במים כדלעיל סעיף י']. ואם הוא כלי שראוי להביא בו מים, במקום שמותר לטלטל, יותר טוב שישאב בו מים מהמקוה ויביא לביתו{טל}, שבאופן זה אינו נראה כמטביל, ולכן יברך עליו בלחש (שאם יברך בקול, מוֹכח שעושה לשם טבילה) ואגב השאיבה עלתה לכלי הטבילה. או אם הכלי מלוכלך, ידיחנו במקוה, ואגב זה יטבילנו. אך אם אי אפשר בדרכים הללו, אזי מותר להטבילו לכתחילה לצורך שבת, כמו שהוא עיקר הדין (לפי דעת מרן) ויברך בקול{מ}:

[יג] השואל או השוכר כלי מגוי, אינו צריך טבילה{מא}. ואם קיבל ממנו במתנה, חייב{מב}: