יום ד' שבוע פרשת שמות

[ח] קודם הטבילה מברך ברוך וכו' אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כֶּלִי. ועל שנים או יותר, הנוסח על טבילת "כֵּלִים"{כה}. ואם בירך על כלי אחד "על טבילת כלים", או על כמה כלים "על טבילת כלי", יצא{כו}. והוא הדין אם בירך "על הטבילה" סתם. ואם לא בירך לפני הטבילה, לא יברך לאחריה אפילו תוך כדי דיבור. ועלתה לַכלי הטבילה, כפי הכלל שאין הברכות מעכבות{כז}. וטוב שלא לברך בחדר שבתוכו המקוה, לפי שמצויה שם זוהמא מפני החימום, אלא בחדר החיצון. ויטביל הכלי מיד בסיום הברכה ללא הפסק{כח}. ודי בהטבלתו פעם אחת{כט}, אלא אם כן חושש שלא הגיעו המים לאיזה מקום{ל}. וצריך לאחוז הכלי בימינו כשהוא מברך, ואפילו אם הוא אִטר{לא}:

[ט] כשמטבילים כלים שפיהם צר, צריך להשגיח שישתהו במים עד שיתמלאו (או ימלאם מים רגילים לפני שמכניסם למקוה), כדי שיבואו המים אל הכלי בפנים ובחוץ{לב}:

[י] כלים חשמליים החייבים טבילה, כגון קנקן־מים חשמלי, טוסטר לקליית פרוסות־לחם וכדומה, צריך להכניס לתוך המים גם את חלק החשמל. ואין חשש שיתקלקלו על־ידי זה, אם יניחם להתייבש אחר־כך היטב יום או יומיים, כאשר נתברר מתוך הנסיון בדרך־כלל{לג}. ומי שחושש, או שנחוץ לו הכלי מיד, יש מקילים על־ידי שידיח אצבע ידו או שתי אצבעותיו במי המקוה בשיעור טופֵח על־מנת להטפיח (עיין לעיל סעיף ז'), ויסתום ברפיון (ולא בהידוק) את הסדקים במקום כניסת חוט החשמל, ויטבילנו כך. או יקח מטלית (או צמר־גפן) ויטבלנה במי המקוה ויסחטנה, שישארו מים רק טופח על־מנת להטפיח, ויניח על הסדקים. [או יתנהו במתנה לגוי, כדלקמן סעיף י"ב]. ויש מקילים על־ידי שיפרקנו וירכיבנו חשמלאי ישראל, לפי שבפירוקו נתבטלה ממנו תורת כלי של־גוי ובהרכבתו מחדש נחשב שנעשה על־ידי ישראל. ואין צריך לפרק את כולו, אלא די במקצתו, כל שאין הכלי ראוי לשימושו על־ידי הפירוק, ודוקא חשמלאי יודע להרכיבו ולא סתם כל אדם, שאז נחשב מעשה־אומן. ודוקא אם יפרק וירכיב בכלי עצמו, כגון "גוף החימום". אבל בדברים שמחוצה לו כגון החוט או התקע, איננו מבטלו בכך מתורת כלי, ועודנו חייב בטבילה{לד}: