יום ב' שבוע פרשת שמות

[ב] לפי־כך כשקונה כלי מן החנות, אף שהמוכר הוא ישראל, צריך לברר מי עשאו, או היכן נעשה. שאם עשאו ישראל (ואף אם הוא מחלל שבת בפרהסיא) או בעל בית־החרושת הוא ישראל, רק הפועלים הם גויים שׂכירים, אין הכלי צריך טבילה. ואם בעליו גוי (וגם אם יש לו שותף ישראל) אף שהפועלים הם ישראלים, חייב טבילה. ואם אין הדבר ידוע, יטבילנו בלא ברכה. וסתם כלים הנעשים בחוצה־לארץ, מברכים על טבילתם, כי רוב בתי־החרושת שם הם של־גויים. ואותם הנעשים בארץ־ישראל, אינם צריכים טבילה, כי רובם של־ישראל. אך צריך לחקור אם אין בהם חלקים שנעשו בחוצה־לארץ (כגון שישנם טרמוסים שחלקם הפנימי נעשה בחוצה־לארץ ורק החיצוני בארץ־ישראל, ועושים עליהם סימן שנראה לקונים כאילו הכל הוא מארץ־ישראל){ד}:

[ג] לא כל הכלים חייבים טבילה, אלא דוקא אותם העשויים ממתכת או מזכוֹכית. אך לא העשויים מחרס או פלסטיק וכו' (כדלקמן בהמשך הסעיף). וששה ממיני המתכות, נזכרו בתורה, שנאמר{ה} אך את הזהב ואת הכסף, את הנחושת את הברזל, את הבדיל{ו} ואת העופרת{ז}. והוא הדין לאלומיניום, פלדה, נירוסטה וכדומה. ובכלל זכוֹכית, נחשבים גם כלי־ קריסטל, דורלקס, פיירקס וכדומה{ח}. אבל כלי־חרס ובכללם חרסינה פורצליין וקרמיקה, וכן כלי־עץ, עצם ואבן, וכמו־כן כלי פלסטיק וניילון, אינם צריכים טבילה{ט}. אך אם הם מצופים בדברים החייבים טבילה, כגון כלי חרס שעליהם ציפוי זכוכית או מתכת, יש בזה כמה חילוקים, ולכן צריך להטבילם אבל בלא ברכה. וכן בהיפך, דברים החייבים בטבילה המצופים בדברים שאינם צריכים טבילה, כגון כלי אמאייל, שהוא פח ברזל מצופה בחומר מסויים. ואם אין הכלי מצופה אלא צבוע, בטל הוא לכלי ונדוֹן לפי עיקר הכלי{י}:

[ד] חובת טבילה בברכה היא דוקא לכלים שמשתמשים בהם למאכל ולמשקה כשהם ראויים לאכלם ולשתותם מיד, דהיינו בלא שום תיקון נוסף. כגון סירים ומחבתות{יא}, צלחות וקערות, סכינים (לחיתוך לחם, ירקות ופירות וכו') ומזלגות, כפות וכפיות, גביעים וכוסות, מצקות ומסננות, דודים וקומקומים, בלנדרים ומיקסרים{יב}, שפודים ורשתות לצלייה. אבל סכין של־שחיטה, וסכין שמפשיטים בה את הבהמה ושמנקרים בה ושמחתכים בה, וכן כלי לישת הבצק, וכלי שריית הבשר מליחתו והדחתו, מטחנת בשר, פטיש לרידוד שניצל וכדומה, יטבילם בלא ברכה. וחצובה ("כיריים") שמעמידים עליה את הקדירות, כיון שאין המאכל עצמו נוגע בה, אינה צריכה טבילה כלל. וכן פותחני בקבוקים וקופסאות, "פלאטה" שמניחים עליה את הקדירות לשבת, ומגשים שאין מניחים עליהם את המאכלים אלא בתוך צלחות על גביהם, וכדומה. אבל כסויי הקדירות וכדומה, חייבים טבילה בברכה, מפני שהמרק וההבל עולה למעלה ונוגע בהם{יג}: