יום א' שבוע פרשת שמות

[כא] דברים שיש בהם משום בישולי גויים, לא רק התבשיל אסור, אלא אף הקדירה נאסרה לבשל בה, וצריכה הכשר. וכן הדין בחלב שלהם וגבינתם, אבל לא בחמאתם. ובדִיעֲבד שבישלו, צריך לשאול הוראת חכם{מז}. וגוי שבישל בשבת עבור חולה{מח}, התבשיל אסור במוצאי שבת אפילו לחולה אם אפשר בתבשיל אחר. והכלים יש מתירים אחרי מעת לעת, דהיינו שיעברו עליהם עשרים וארבע שעות ללא בישול, שאז מה שבדפנותיהם אינו נותן טעם לשבח אלא לפגם{מט}:

[כב] כל מה שהוזכר לעיל בסימן זה להתיר דברים מסויימים בפִתָּם ובישוליהם של־גויים, וכן שֵׁכָר וחָלָב שלהם, גבינתם וחמאתם, היינו דוקא כשאין חששות נוספים, אבל לא כשיש חשש שמערבים בהם דברים אחרים אסורים{נ}. וכל־שכן בזמנינו שמרכיבים את המאכלים מחמרים רבים ושונים. ולכן אסור לקחתם הם וזולתם לא רק מגויים אלא אפילו מיהודים, ואפילו אם הם מוחזקים בכשרות, אלא אם־כן יש עליהם פיקוח חמור מרבנים נאמנים וכו', כמו שביארנו בס"ד לעיל בהלכות טריפות סימן קכ"ו סעיף ו':

סימן קל"ח

הִלְכּוֹת טבילת כלים והכשרתם

[א] הקונה מגוי כלי השייך לסעודה, גם אם עשאו ישראל, או שעשאו גוי אף שקנאו מישראל{א}, אף־על־פי שהכלי הוא חדש, אסור לבשל לטגן לאפות ולצלות בו, וכן לא לאכול ולשתות בו אפילו בצונן, וגם לא להניח בו דברי מאכל ומשקה, או שאר כל השימושים לצורך בישול או אכילה, עד שיטבילנו במקוה או במעיין כשרים{ב}, ומברך כדלקמן סעיף ח'. והטעם לטבילה זו, כדי שיֵצא הכלי מטומאתו של־גוי ויכנס לקדושתו של־ישראל{ג}: