יום ה' שבוע פרשת בחוקותי

[י] שנה ראשונה, יפריש המעשר מן הקרן. מכאן ואילך, יתן מעשר מן הריוח שהרויח כל שנה{נב}. והוא הדין למי שמקיים מצוה מן המובחר ונותן חומש, בשנה ראשונה יפריש מן הקרן, ואחר־כך כל שנה חומש מן הריוח{נג}:

[יא] טוב שֶׁיַּתְנֶה בתחילת קבלתו הנהגה זו, שהוא עושה אותה "בלי נדר", וגם שאין בדעתו לנהוג כן לעולם. פן יכשל חס ושלום בעוון נדרים, אם מאיזו סיבה לא יקיים במשך הזמן{נד}, וכן אם ירצה ליתן לדבר מצוה{נה}. ונכון גם־כן להתנות שאם יתברר לבסוף שחילק יותר מן המעשר או החומש של־רווחיו בשנה זו{נו}, יוכל לנכותו מחשבון המעשר או החומש של־שנה הבאה{נז}. ויוצא בתנאים אלו מכל מיני פקפוקים ומחלוקות הפוסקים{נח}:

[יב] כדי שלא ישכח ויטעה, ירשום בפינקס מיוחד כל הרווחים שיזמין לו ה', אחר ניכוי ההוצאות המוכרחות לעסק{נט}. ומן הראוי אם אפשר לעשות חשבון ולהפריש המעשר או החומש מיד בכל פעם שמקבל ריוח. ואם לאו, לכל־הפחות כל חצי שנה, או על כל פנים פעם אחת בשנה. ואם מקבל משכורתו מדי חודש בחדשו, יעשה חשבון בכל חודש. ואם אירע לו הפסד מרווחיו בתוך הזמן, ינכה אותו מן החשבון, והמעשר או החומש יהיה רק מן הנותר. וירשום בפינקסו כל מה שמזדמן לו ליתן לצדקה בתוך הזמן, כגון למחזרים על הפתחים, ואפילו סכום קטן, וינכה הכל מן המעשר או החומש. ויחלק הכסף תכף אם אפשר, ואם לא נזדמנו לו האנשים שבדעתו ליתן או לשלוח להם, ישהנו אצלו במקום נפרד ומשומר{ס}: