יום ד' שבוע פרשת בחוקותי

[ז] חכמינו ז"ל קבעו באיזה אופנים זכותו שלֶ־עני ליטול צדקה, ובאיזה לא. כגון שאם יש לו מאתים זוז, אינו רשאי ליטול, וכדומה. אבל הדברים אמורים דוקא בזמנם, שהיה סכום מועט זה מספיק לעני להתקיים במשך שנה אחת, מפני שמלבד זה היו מחלקים לעניים בכל יום תַּמְחוּי, דהיינו לחם{לב} ושאר מיני מאכלים שגבו מן הבתים. וכן נטלו מן השׂדות לקט שכחה ופאה, ומעשר־עני. לפי־כך בזמן הזה שאין את כל אֵלו, יכול ליטול מן הצדקה יותר ויותר, עד שתהא לו קֶרֶן שיוכל להתפרנס הוא ובני־ביתו מן הריוח{לג}:

[ח] אין שיעור קצוב מן התורה כמה חייב אדם ליתן צדקה. אבל חכמינו ז"ל תיקנו שלא ימנע מליתן פחות משלישית השקל בכל שנה ושנה, כמו שנאמר{לד} והעמדנו עלינו מצוות לתת עלינו שלישית השקל בשנה. והם רנ"ו פרוטות{לה}. ולכן אם נתן פחות מזה, לא קיים מצות צדקה. ומדה בינונית ליתן אחד מעשרה מנכסיו, וזהו הנקרא "מעשר־כספים". ונתינת פחות ממעשר, נקראת "עַיִן רָעָה". ומצוה מן המובחר שיתן עד חוֹמֶשׁ מנכסיו{לו}. אבל יותר מחומש, לא יבזבז, שלא יצטרך לבסוף הוא עצמו לבריות. אלא כגון במקום שיש פיקוח־נפש. וכן אם נמצאים כעת עניים לפניו וידו משגת בריוח, יתן כפי הנצרך להם אף־על־פי שזה יותר מחומש. ובלבד שלא יבזבז את כל נכסיו וְיַעְנִי, ואין זו חסידות אלא שטות{לז}:

[ט] מן האמור בסעיף הקודם נמצאנו למֵדים כי מעשר־כספים, אינו חובה מן התורה, ואף לא מדרבנן{לח}. ורק מגידולי קרקע נצטווינו להפריש תרומות ומעשרות, ולא מריוח ממון{טל}. אבל היא הנהגה טובה ומשובחת. ולא עוד אלא שמובטח לו שיזכה על־ידה למעלת העושר. ובשום עניין אסור לנסות את הקדוש ברוך הוא, שנאמר{מ} לא תנסו את י"י אלהיכם, חוץ מבעניין זה, שנאמר{מא} הָביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די{מב}. ומכל־מקום יש למעשר־ כספים אסמכתות ורמזים מן המקראות, כגון ממה שנאמר{מג} עשר תעשר את "כל" תבואת זרעך, כָּל לרבות שאר רווחים{מד}. ונאמר{מה} כבד את י"י מהונך, ומראשית כל תבואתך{מו}. גם אבותינו עליהם השלום הפרישו מעשר מרכושם, אברהם, שנאמר{מז} ויתן לו מעשר מכל. יצחק, שנאמר{מח} ויזרע יצחק וגו' מאה שערים ויברכהו י"י. יעקב, שנאמר{מט} וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך{נ}. ויש למעשר סוד ויסוד, לכן יזהר שלא להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו, כי כל המוסיף גורע. ואם נותן יותר, יתכוין שהוא בתורת צדקה בעלמא, ולא מעשר{נא}: