צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ג' שבוע פרשת בחוקותי
[ד] כל אדם חייב ליתן צדקה כפי השגת ידו. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, כגון שיש לו מעט ממון שלו, ואינו נושא ונותן בו (שמותר לו ליטול מן הצדקה, כיון שאין לו קֶרֶן כדי להתפרנס מן הריוח{יט}), מכל־מקום חייב ליתן צדקה ממה שיתנו לו{כ}, הואיל ויש לו במה להתפרנס. ואפילו אינו יכול ליתן אלא דבר מועט, אל ימנע את עצמו, כי המעט משלו חשוב כמו הרבה מן העשיר. וכן אמרו רבותינו ז"ל{כא}, נאמר בעולת בהמה{כב} אשה ריח ניחוח, ובעולת עוף{כג} אשה ריח ניחוח, ובמנחה{כד} אשה ריח ניחוח, לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לאביו שבשמים. אבל כל שאין לו אלא די פרנסתו, אינו חייב ליתן צדקה, כי פרנסת עצמו קודמת לכל אדם{כה}:
[ה] אשה, חייבת גם־כן בצדקה{כו}. אבל כשהיא נשואה, אין לקבל ממנה אלא מעט, אך לא צדקה מרובה זולתי ברשות בעלה, ואפילו אם היא עוסקת במסחר וכדומה. ומה נחשב מעט, אינו קבוע, אלא הדבר תלוי לפי עושר הבעלים ועַנְיותם. ואם הבעל קמצן ומקפיד, אסור לקבל ממנה אפילו מעט, וזה נחשב גזל. וכן אם אשה נזהרת מבעלה שלא יראה, או מזהירה שלא יוודע לו מזה. ונאמנת אשה לומר שהיא נותנת בשליחות בעלה או ברשותו{כז}:
[ו] כמה נותנים לעני. אם הוא מקבל בִּחְשַׁאי, מחוייבים אנשי העיר ליתן לו כל מחסורו, כאשר היה רגיל מקודם שֶׁהִעְנִי. ועל זה נאמר{כח} די מחסורו אשר יחסר לו. אבל עני הַמְחַזֵּר על הפתחים, אין נותנים לו אלא מתנה מועטת לפי ערכו{כט}. ולכל־הפחות יתנו לו בכל עיר לחם ומזון שיעור שתי סעוֹדות, ומקום ללון{ל}. ואם הוא צריך לשאת אשה, וכן אשה הצריכה להינשא, נותנים להם צרכי הבית והוצאות הנישואין כפי הראוי להם{לא}: