צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ג' שבוע פרשת בהר
סימן קס"ח
הִלְכּוֹת נדרים ושבועות
[א] מי שנדר או נשבע לאסור על עצמו דבר מסויים או לעשות איזה דבר, או שלא לעשותו, חובה שיעמוד בדיבורו, שנאמר{א} איש כי ידור נדר לי"י או השָּׁבע שבועה וגו' לא יחל דברו וגו'. ונאמר{ב} מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו'. ואם אינו מקיים דבריו, גורם רעות לעצמו{ג}. וכל הפורץ בנדרים, סופו למעול בשבועות. והמועל בשבועות, כופר בהקב"ה, ואין לו מחילה לעולם, שנאמר{ד} כי לא ינקה י"י את אשר ישא את שמו לשוא{ה}:
[ב] ומכל־מקום לא יהא אדם רגיל בנדרים, אפילו שיקיימם. ואמרו חכמינו ז"ל{ו} שכל הנודר, נחשב כאילו בונה במה בְּשָׁעַת איסור הבמות. והמקיימו, כאילו הקריב עליה קרבן, שחייב משׁוֹם שְׁחוּטֵי־חוּץ, כי טוב יותר שישאל על נדרו ויתירו לו (ולקמן מסעיף י' עד סעיף י"ג יתבאר כיצד מתירים). ומצוה לעשות כן, כדי שלא יהא מכשול לפניו. במה דברים אמורים, בשאר נדרים. אבל נדרי הֶקְדֵּשׁ (דהיינו לענייני מצוות, כגון הנודר לצורך בית־הכנסת או לבית־המדרש, או צדקה לעניים וכדומה), מצוה לקיימם, שנאמר{ז} נדרַי לי"י אשלם. ולא ישאל עליהם אלא בְּשָׁעַת הַדֹּחַק{ח}:
[ג] וכל־שכן שצריך אדם להתרחק מן השבועות. אבל אם עבר ונשבע על איזה דבר (ולקמן סעיף ז' יתבאר כיצד היא השבועה), מצוה שלא ישאל עליה, אלא יעמוד בשבועתו אף־על־פי שהוא מצטער, שנאמר{ט} נשבע להרע (דהיינו להרע לעצמו) ולא ימיר. וכתוב אחריו, עושה אלה לא ימוט לעולם. ואין נשאלים על השבועה אלא בְּשָׁעַת הַדֹּחַק, או לצורך מצוה{י}: