יום ב' שבוע פרשת בהר

[כו] ולפי שהמזוזה היא להזכיר לאדם יֵחוד שמו יתברך, לכן כשיוצא מפתח ביתו, וכן כשנכנס, נכון להניח ידו הימנית עליה ולנשקה{עג}, וכן רבים נוהגים{עד}. וכשיוצא מביתו ומניח ידו על המזוזה, טוב שיתפלל שישמרנו ה', כגון שיאמר, י"י שומרִי, י"י צִלִּי על יד ימיני. י"י ישמָר־צאתי ובואי מעתה ועד עולם{עה}:

[כז] במקום נקי, טוב שתהא המזוזה נראית. אך במקום שמצויים תינוקות העלולים לטנף, או שלפעמים מתרחצים שם וכדומה, טוב לכסותה, כי ארבע אמות שעל־יד המזוזה, צריכים להיות נקיים תמיד מכל דבר טינוף ומיאוס. וכשהיא מכוסה, אפשר להוציא דרך אותו הפתח אפילו גְּרָף שֶׁלִּ־רְעִי. [ויותר טוב שיהא הכְּסוּי מִזְּכוֹכִית, שיהא השם שַׁדַּי מאיר דרכו חוּצָה. אך זכוכית מועילה רק לטינוף, ולא להתרחץ שם]. ואין סומכים על הכְּסוי, אלא דוקא לדבר המזדמן דרך עראי. אבל אין לקבוע שם שימוש בזוי, כגון להעמיד שם פח־אשפה או עֲביט של־מי רגליים, אעפ"י שהמזוזה מכוסה{עו}:

[כח] בַּעֲוֹן ביטול מצות מזוזה, מתקצרים ימיו שלָּ־אדם, ובניו ובנותיו מתים כשהם קטנים. וכל הזהיר במזוזה, יזכה לדירה נאה, וינצל מן המזיקים ומן הגנבים. ויאריכו ימיו וימי בניו, שנאמר{עז} למען ירבו ימיכם וימי בניכם{עח}: