יום א' שבוע פרשת בהר

[כג] שוכר היוצא מן הבית וישראל אחר יכנס לדור שם, או המוכר לו את ביתו, לא יטול את המזוזות אפילו כדי לקבעם מיד בביתו החדש, אלא ישאיר אותן במקומן, וראוי שהשני ישלם לו עבורן. ויש סכנה בדבר, כִּדְאִיתַּא בַּגְּמַרָא{סא} מעשה באחד שנטל המזוזה בידו ויצא, וקבר אשתו ושני בניו. אך אם הנכנס לדור שם הוא גוי [או אפילו ישראל החשוד שינהג בזיון במזוזה], אדרבה צריך ליטול את המזוזות עִמו. ויש אומרים שאם המזוזות של־ראשון מהודרות ויקרות, יכול להסירן ולהחליפן לפשוטות קודם יציאתו, אלא שהסרתן של־ראשונות תהא על־מנת לבדקן, ותכף ומיד יקבע הפשוטות במקומן{סב}:

[כד] מזוזת היחיד, נבדקת שתי פעמים בשבע שנים, דהיינו אחת לשלוש שנים ומחצה. ושל־רבים (שאין להטריח עליהם) כגון שערי מדינות{סג}, נבדקת שתי פעמים ביובל, דהיינו אחת לעשרים וחמש שנה{סד}. ובדיקה זאת אינה מֵחֲסֵרוֹת ויתירות וכדומה, כי בדיקה זו נעשית כבר קודם שיקבענה. אלא שמא ניטשטש הכתב או נמחק על־ידי מים וְאַוֵּיר ולחות הכתלים וכדומה, או שמא נגנבה{סה}. ומה שאין העולם נוהגים לבדקה אפילו פעם ביובל{סו}, נתנו כמה אחרונים טעמים ליישב הדבר{סז}. ומכל מקום הנזהר בזה תבוא עליו ברכה{סח}, ולכל הפחות יבדקנה אחת לשבע שנים{סט}:

[כה] חייב אדם להזהר במצות מזוזה, מפני שהיא חובת הכל{ע} תמיד{עא}. וכל זמן שיכנס ויצא, יפגש בְּיֵחוּד שמו של־הקדוש ברוך הוא, ויזכור אהבתו, ויתעורר משנתו ומִשְּׁגִיָּתוֹ בהבלי הזמן, וכשיתבונן בזה יֵדע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צוּר העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים. וכל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים שמצילים אותו מלחטוא{עב}: