צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ג' שבוע פרשת אמור
[יא] המזוזה צריכה להיות זקופה דוקא, דהיינו להעמידה ישר כשארכה לאורך מזוזת הפתח, לדעת רש"י ורבינו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך{כד} וְסִיעָתָם. וכן הוא מנהגינו. אך לדעת רבינו תם וְסִיעָתוֹ צריך להשכיבה דוקא, דהיינו שארכה יהא לרוחב מזוזת הפתח. לפי־כך נהגו האשכנזים להניחה בשיפוע ובַאֲלַכְסוּן, כדי לצאת ידי שניהם, וכתב הרמ"א{כה} שכן ראוי לנהוג. אבל מדברי מהרי"ץ וכמה פוסקים מתבאר שאדרבה באופן זה לא יצאו ידי חובה לכולי עלמא. הלכך אין לזוז ממנהגינו לקבעה זקופה ביושר{כו}. ולפי זה צריך לכוון שיהא "שמע" דהיינו סוף הגלילה, לצד חוץ הבית{כז}:
[יב] קודם שקובעה, יניחנה על גבי מזוזת הפתח{כח}, ויברך בא"י אמ"ה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לִקְבּוֹעַ מזוזה{כט}. ומנהגינו שמוסיף לברך שהחיינו{ל}. ואם קובע כמה מזוזות בפתחים, די בְּמַה שמברך תחילה על כולם, ובלבד שלא יפסיק ביניהן. והנוֹסח הוא לקבוע "מזוזה" בלשון יחיד, אף כשהן מזוזות רבות{לא}. וזה דוקא כשקובע מזוזה לביתו. אבל הקובע לבית של־אחרים, דעת הרמב"ם{לב} שצריך לברך "עַל קְבִיעַת מזוזה", וכן הוא מנהגינו{לג}, ולא יברך אז שהחיינו{לד}:
[יג] מזוזה שנפלה מעצמה וחזר לקבעה, או אפילו אם הוא הֱסִירָהּ כדי לבדקה ומצאה כשירה (והוא הדין כשהסירה כדי לצבוע את מזוזות הפתח), צריך גם־כן לברך שוב לקבוע מזוזה (ומי שרוצה להחמיר, לא יוציא הברכה בשפתיו רק יהרהרנה בליבו). אבל שהחיינו, לא יברך, זולתי אם קובע מזוזה חדשה{לה}: