יום ב' שבוע פרשת אמור

[ח] לכתחילה צריך לקבוע מְקומהּ בתחילת שליש העליון של־גובה הפתח. דהיינו שימדוד מלמטה למעלה שני שלישי הפתח, וכשיכנס לתחילת שליש העליון יקבענה שם. באופן שתחתית המזוזה, הוא בתחילת שליש העליון. קְבָעָהּ למעלה מזה, כשרה, ובלבד שהיא רחוקה מהמשקוף טפח. קבעה למַטה משליש העליון, פסולה, וצריך להסירה ולקבעה כראוי, אבל לא יברך. וכן אם קבעה בטפח העליון, יסירנה ויקבענה כראוי, ולא יברך. וכשהפתח גבוה מאד, יש אומרים שיניחנה כנגד הכתיפיים ולא יותר למעלה, אף על פי שעל ידי זה היא למטה משליש העליון, כדי לראותה בשעת כניסה ויציאה{יז}:

[ט] מקום קביעתה צריך להיות בתוך חֲלַל הפתח, דהיינו תחת המשקוף. ואם עובי חלל הפתח הוא כמה טפחים, צריך לקבוע המזוזה בטפח הסמוך לחוץ. ואם שינה בזה, אינוּ מעכב. אך אם הניחה שלא בתוך החלל, דהיינו מן הצד, הן מבחוץ הן מבפנים, פסול לדעת הרבה פוסקים. ולפי־כך אין לעשות כן אלא בשעת הדוחק, כגון כשהדלת ממלאה את כל עובי מזוזת הפתח (אם אי אפשר לו לחפור בתוכה להניח המזוזה שם, וכדלקמן סעיף י') ולא יברך עליה{יח}:

[י] כיצד קובעה. גוללה מסוף השיטה לתחילתה, דהיינו באופן שכשיפתחנה יקרא מראש השיטה לסופה{יט}. ומניחה בשפופרת שלְּ־קָנֶה או עץ או בשאר כל דבר{כ}, וקובעה במסמרים במזוזת הפתח, או חופר בה חפירה (בעומק לא יותר מטפח) וקובעה שם{כא}. ואם אי אפשר במסמרים כגון שהפתח מברזל, יכול לדבקה בדבק חזק. אבל לא ב"דבק־נייר", כיון שהוא מתייבש אחר זמן־מה והמזוזה ניתקת, ואין זו קביעות{כב}. ואם לא קְבָעָהּ אלא תְּלָאָהּ (כגון במקל או בחוט וכדומה), פסולה. ולכן צריך ליזהר לְמַסְמְרָהּ בשני מַסְמְרִים (או בשני "ברגים"), אחד למעלה ואחד למטה, שלא תהא תלויה{כג}: