יום ב' שבוע פרשת קדושים

[ג] הכותב תורה או נביאים או כתובים, חייב לשרטט את השורות קודם כתיבתם (כדי שתהא הכתיבה נאה{י}) גם אם אינו כותבם על עור אלא על נייר. וכל הרוצה להביא לשון פסוק, ואפילו באיגרת, אסור לו לכתוב שלוש תיבות ממנו בלא לשרטט תחילה, אם הוא כתב אֲשׁוּרִי, דהיינו כתב מרובע כמו שכותבים ספר תורה וכדומה. אבל תיבה אחת או שתיים, מותר. וכְתב רש"י או כתב הרגיל בזמנינו וכדומה, מותר אפילו הרבה פסוקים. וכן אם אין מגמתו להביא הפסוק, אלא משתמש בלשונו כדי לְדַבֵּר צָחוֹת (דהיינו לצורך יופי הסגנון), מותר אף על פי שהוא כתב אשורי{יא}. במה דברים אמורים, כשכותב ביד. אבל בדפוס, אין צריך לשרטט אפילו לכתיבת כל כתבי הקודש, מפני שהוא מיושר מעצמו{יב}:

[ד] אסור לכתוב את התורה מגילות מגילות, דהיינו פָּרָשִׁיוֹת פרשיות, ואפילו לצורך לימוד תינוקות שֶׁלְּ־בֵית רִבָּן, אלא לכל־הפחוּת חוֹמֶשׁ שלם{יג}. ואפילו פסוק אחד, או חֵלק מפסוק, ראוי להחמיר שלא לכתוב, אלא אם כן יש צורך בדבר. ואם יש חשש שיבוֹא אחר־כך לידי בזיון ח"ו, כגון שיזרק לאשפה, אסור{יד}. וכן אסור לכתוב אחד מהשמות הקדושים (שנתבארו לעיל סימן קס"ה סעיף י"ד) שלא בספר, כי עלול לבוא לידי בזיון. ולפי־כך יש מחמירים שלא לגמור באיגרת את המלה "שלום" (ר"ל שכותבים בקיצור כגון של' או שלו'{טו}) כשכוונתו בזה לתת שלום לחבירו מאת בעל השלום, כי שֵם ה' נקרא שלום, כמו שנאמר{טז} ויקרא לו י"י שלום{יז}, וכן הוא מנהג המדקדקים{יח}:

[ה] מעלת חמישה חומשי תורה וקדושתם, גדולה מנביאים וכתובים. שהתורה ניתנה למשה רבינו ע"ה מפי הגבורה, כי הקב"ה היה אומר למשה מה לכתוב, ומשה כותב אות באות תיבה בתיבה, מבראשית עד לעיני כל ישראל. מה שאין כן הנביאים, שהנביאים כתבו מעצמם מה שנאמר להם בנבואה, והכתובים מה שראו ברוח־הקודש. לפי־כך מניחים חֻמְשים על־גבי נביאים וכתובים, וכן כתובים על־גבי נביאים, ונביאים על־גבי כתובים. אבל אין מניחים נביאים וכתובים על־גבי חומשים, ואף על פי שאינם בכתיבת־יד אלא בדפוס. במה דברים אמורים, כשכל אחד כרוך בפני עצמו. אבל בכרך אחד, כגון קוֹבֶץ של־תורה נביאים וכתובים יחדיו, מותר, אף על פי שכשהוא קורא בנביאים או בכתובים, נמצאים הדפים מונחים על־גבי התורה. וכן נוהגים לכתוב התרגום והפירושים עם התורה יחד. ואין מניחים משנה ותלמוד ושאר ספרי תורה שבעל־פה ראשונים ואחרונים, על־גבי נביאים וכתובים, וכל־שכן על התורה. אבל תלמוד על משנה וכדומה, מניחים. וכן מניחים ספרי אחרונים על ראשונים, ואפילו אחרוני־ האחרונים על משנה{יט}: