יום ו' שבוע פרשת אחרי מות

[כג] מִנְיין הדפים בכל ספרי תורה שלנו הם מאתים עשרים וששה, ומניין השיטין שבכל דף הן חמשים ואחת, יען כי המה הועתקו ממש מספר־תורה שכתב רבינו הרמב"ם לעצמו{קי}. 

ויש שצמצמו אותם לחמשים שיטין{קיא}. כל דף מסתיים בסוף פסוק{קיב}, חוץ מהדפים של־שירת הים ושירת האזינו{קיג}. ארבע שיטין שצריך להשאיר חָלָק (דהיינו מקום פנוי בלא כתיבה) בין חוֹמֶשׁ לחוֹמֶשׁ{קיד}, הן תמיד בסוף הדף, באופן שכל חומש מתחיל מראש הדף{קטו}. פסוק וישחט ויקח משה וגו'{קטז} הוא בראש הדף, ושם הוא חצי התורה בדפים. וכן פסוק יולך י"י אותך ואת מלכך וגו'{קיז} הוא בראש הדף, כמו שהיה בספר־תורה שכתב משה רבינו ע"ה שנמצא בזמן יאשיהו המלך{קיח}:

[כד] ספר־תורה חדש, אין לקרות בו עד שיוגָּהּ היטב מתחילתו ועד סופו מכל פיסול ושגיאה{קיט}. ונוהגים ששני אנשים מומחים מגיהים אותו שתי פעמים, אחד מסתכל בחומש מוגה וכדומה, והשני קורא לפניו מתוך ספר התורה. וקורא התיבות כפי הכתיבה לא כפי הקריאה{קכ}, כדי להבחין בחסרות ויתירות{קכא}. ומלבד זה נוהגים בהרבה מקומות לקרות בו מִדֵּי שבת בשבתו עד מלאת לו שנה תמימה, כדי שיבָּדק אגב הקריאה ע"י הקורא והחזן. שאם לא כן, עלול שיעברו עשרות שנים עד שתימצא הטעות, מפני שלא נזדמן להם לקרות אותה פרשה בספר הזה{קכב}:

[כה] המנהג להכניס ספר־תורה חדש לבית־הכנסת, ביום שבת־קודש דוקא{קכג} בגמר תפילת שחרית. ומכניסים אותו תחילה להיכל קדשו, ואח"כ מוציאין אותו לקרות בו{קכד}. ולכבוד המצוה, יש מקומות נוהגים לעשות סעודה בערב שבת זו לפני הצהרים, שמזמין אליה בעל הספר את כל קרוביו ומיודעיו{קכה}. ובליל שבת באים הקרואים ומקבילים שבת ומתפללים ערבית בביתו, וכן שחרית שבת. בזמן הסעודה והתפילות, נמצא הספר אִתָּם, מונח על־גבי דבר גבוה, בְּצַד אותו החדר. סיימו תפילת שחרית, נושא בעל הספר אותו על זרועו{קכו} להוליכו משם לבית־הכנסת, וכל הקרואים מלַווים אותו מֵעת יציאתו. ואומרים שירות ותושבחות מן העניין, כגון פיוטי שמחת־תורה, וזה דוקא אם הרחובות נקיים מטינוף{קכז}. הגיעו סמוך לחצר בית־הכנסת, יוצאים לקראתם הקהל שהתפללו בבית־הכנסת (שהמתינו להם בסוף שחרית) עם כל ספרי התורה שבהיכל בזרועותיהם להקביל את הספר החדש. [ויש מקומות שלא נהגו כן, אלא כולם מתפללים בבית־הכנסת הן ערבית והן שחרית, אלא שבסוף תפילת שחרית יוצא בעל הספר וכעשרה אנשים עמו לביתו להביא הספר, ושאר הקהל יוצאים לקראתם עם הספרים שבהיכל]. וכשהם נפגשים, אומרים בשמחה רבה פיוט מיוחד לזה, אהוב נגלה על הר סיני ונתן תורה לישראל וכו' ברוך נגלה וכו' גבור נגלה וכו', כָּתב כתובָּתה מיכאל וכו'{קכח}. [ויש נוהגים להקיף אז בספרי תורה שבידיהם את הספר החדש פעם אחת שם בחצר]. ונכנסים אח"כ לבית־הכנסת בעודם ממשיכים באמירת הפיוט עד אות תי"ו. ואומרים והללו־יה זמרי למלכך וכו' תוך כדי החזרת הספרים למקומם בהיכל, וכן מניח בהיכל את הספר החדש כנזכר לעיל. ואז פותח החזן אתה הראת וגו' ומוציא הספר החדש. ואחר שמניחו על התיבה, אומרים פיוט אצולה לפנים{קכט}. ויש נוהגים להעלות כל האורחים שבאו לכבוד הספר תורה בזה אחר זה{קל}. ולא נהגו שיברך בעל הספר שהחיינו{קלא}: