יום א' שבוע פרשת אחרי מות

[ח] הַגָּוִיל וְהַקֶּלֶף צריכים עיבוד לשמן. דהיינו שיאמר בפיו בתחילת עשייתן, עורות אלו אני מעבד לשם ספר־תורה. [או, לשם תפילין]{כד}. לפי־כך אם עיבדן גוי, פסולים{כה}. והעיבוד הוא בַּעֲפָצִים{כו} וכיוצא בהם, כגון סיד{כז}. ונהגו לצבוע הגויל לנוי בצבע אדום, או צהוב כגוון הכַּרְכּוֹם{כח}. והקלף מניחים בלא צביעה ובלא משיחה{כט}:

[ט] אין עושים יריעה פחות משלושה דפים, ולא יותר על שמונה{ל}. ודוקא לכתחילה. אבל בדיעבד אפילו בת דף אחד, כשר. וספר־תורה שנפסל ממנו דף אחד, יותר טוב שיסיר אותו דף לבדו ויכתוב אחר במקומו, כדי שלא תבוא שארית היריעה לידי גניזה, ובפרט השמות הקדושים אשר בה{לא}. וכן הוא המנהג{לב}:

[י] אם כתב בלא שׁרטוּט, פסול, אף על פי שהוא בקי ליישר את כתיבתו גם מבלעדי שרטוט{לג}. וראוי לכתוב על גבי השרטוט עצמו, דהיינו שהחֵלק העליון של־גגי האותיות יהא נוגע בשרטוט ממש. ואם הדיו מתפשט והאותיות מתקלקלות על ידי זה, יכתוב מתחתיו סמוך לו מאד. אבל גם אם הרחיק הכתב מן השרטוט, כשר, ואפילו אירע שהוא באמצע בין שרטוט לשרטוט, כיון שניכר שהכתב הולך על פי השרטוט{לד}. ואין מנהגינו לעשות שרטוט שיטה נוספת מיותרת בסוף הדף{לה}: