תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ו' שבוע פרשת מצורע
[ה] הכותב ספר־תורה, צריך להיות בקי בהלכה ובמלאכה, ויָר_ֵא את האלהים מֵרַבִּים{יג}, כי יש בכתיבתו הרבה דינים ועניינים. ורבינו הרמב"ם{יד} מנה עשרים דברים שהם פוסלים את הספר, ורובם הם מדאורייתא ומיעוטם מדרבנן{טו}, וישנם עוד קצת דברים שלא הזכירם{טז}. והכותב צריך ללמדם משם, ומהשלחן ערוך, ומיתר ספרי הפוסקים, לדקדק בהם היטב ולשננם. וכאן נביא חֵלֶק מן הדינים, ובפרט אותם שהם נוגעים למנהגינו, כפי שיטת ומגמת חיבורנו:
[ו] העור כשהוא שלם, נקרא גָּוִיל{יז}. וכשחולקים אותו לשניים, אחד מהם נקרא קֶלֶף, ואחד נקרא דֻּכְסֻסְטוֹס{יח}. ומקום הכתיבה בגויל ובדוכסוסטוס לצד השיער, ובקלף לצד הבשר. אך נחלקו הפוסקים איזהו הקלף, ואיזהו הדוכסוסטוס. שדעת רבינו הרמב"ם{יט} שהקלף הוא הסמוך לבשר, והדוכסוסטוס הוא הסמוך לשיער. ובהיפך מזה היא דעת מרן השלחן ערוך{כ}:
[ז] מצות ספר־תורה להיכתב על הגויל, אף על פי שאם כתבו על הקלף כשר{כא}. וכן הוא מנהגינו שכותבים אותו לכתחילה על גויל{כב}. וספר־תורה שנכתב על דוכסוסטוס, פסול. [ותפילין אינם נכתבים אלא על הקלף. ומצות מזוזה להיכתב על דוכסוסטוס, אף על פי שאם כתבה על קלף או גויל כשרה. אבל המנהג לכתבה על קלף, כיון שאין לנו דוכסוסטוס עתה, לפי שאין האומנים בדורות הללו יודעים לחלוק את העור לשניים]{כג}:
