תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ד' שבוע פרשת מצורע
[י] הקריאה בנעימה וניגון, מועילה לזכרון{מט}. ויש מחכמינו ז"ל שאמרו, כי כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר{נ} וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים, ומשפטים לא יחיו בהם{נא}. וקיבלנו מאבותינו נע"ג נעימות מיוחדות, לכל לימוד ולימוד בפני עצמו, יפים לעניין, ונאים לבניין. כגון למשנה, לתלמוד, לזוהר, לעין יעקב, למדרשים ומנורת־המאור, לפירוש רש"י (על התורה), לרמב"ם, לשלחן ערוך, לכל אחד ואחד מהנזכרים יש ניגון שונה{נב}. ואף פרקי המשניות הנכללים בנוֹסַח התפילות, דהיינו במה מדליקין ואיזהו מקומן, וגם הַבַּרַיְתָּא ר' ישמעאל אומר בשלוש־עשרה מדות התורה נדרשת (וכן פיטום הקטורת שהיא בַּרַיְתָּא), מנהגינו שקוראים אותם גם אז בניגון הידוע למשנה{נג}:
[יא] כמו־כן לקריאת ארבעה ועשרים ספרים, קיבלנו נעימות מיוחדות. דהיינו לתורה נעימה בפני עצמה{נד} (ולשירת הים, לעשרת הדברות ולפטירת משה, יש נעימה נפרדת{נה}), לנביאים בפני עצמם{נו}, וכן לתרגומיהם. וספרי הכתובים, נעימתם דומה לנביאים זולת שמקצרים בסלסולם{נז}, אלא שזה דוקא לרוּת, דניאל, עזרא{נח} ודברי הימים. אך לתהלים, איוב{נט}, איכה{ס} ואסתר, יש לכל אחד נעימה שונה ונפרדת בפני עצמה. וכן למשלי קֹהלת ושיר השירים נעימה בפני עצמם{סא}. ואף פסוקי ארבעה ועשרים הנכללים בנוסח התפילות, מנהגינו שקוראים חֵלק מהם גם אז כנעימתם במקומם שבמקרא, כגון ויברך דוד, שירת הים ופרשת העקידה{סב}:
[יב] יחיד או רבים האומרים פסוק או פסוקים מתורה נביאים וכתובים דרך קריאה, וקל וחומר בנגינותיהם ובטעמיהם, וכן המתרגם, ואפילו תשב"ר בעת לימודם, אין להם לְשַׁנות כלל ועיקר מלשון המקראות. [ואפילו כשהם ענייני קללה או מיתה וכיו"ב, המוזכרים לקמן סעיפים י"ג י"ד]. ואין צריך לומר בקריאת ספר תורה בציבור, שאסור לשנות אפילו אות אחת{סג}:
