יום ג' שבוע פרשת מצורע

[יט] הנכנס אצל חבירו ומצָאוֹ עוסק בתורה והספר פתוח לפניו, מנהגינו שהנכנס פותח ואומר לו חייך לפניך. והַלָּהּ עונה כי הוּא חייך ואורך ימיך. ואם הם שני אנשים או יותר, אומר חייכם לפניכם. והם עונים, כי הוא וגו'{קד}. וזהו להראות חשיבות התורה ומעלתה, ולזרז על לימודה{קה}. וכן אמרו חז"ל{קו}, מרבה תורה מרבה חיים:

[כ] צריך ליזהר בכל מה שהוא לומד, להוציאו בשפתיו ולהשמיעו לאזניו, שנאמר{קז} לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו'. ועל־ידי זה זוכה שתלמודו יתקיים בידו ולא ישכחנו. ומי שקורא בתורה שבכתב ומוציא התיבות בשפתיו, אף־על־פי שאינו מבין, קיים מצות וּלְמדתם אותם{קח}. ולכן גם עם־הארץ מברך ברכות התורה בשחר לפני הפסוקים, וכן כשהוא עולה לספר־תורה. ואף העוסק בתורה שבעל־פה ואינו יכול להבין (מחמת קוצר דעתו, ולא מפני רשלנותו), יזכה להבינה בעולם הבא{קט}:

סימן קס"ה

הִלְכּוֹת כתיבת ספר־תורה{*}

[א] מצות עֲשֵׂה על כל איש מישראל לכתוב ספר־תורה לעצמו, שנאמר{א} ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. [ואעפ"י שבפסוק זה כפי פִשּׁוּטו מדובר על שירת האזינו בלבד, מכל מקום חכמינו ז"ל{ב} פירשו כי הכוונה לכתוב את כל התורה שיש בה שירה זו, לפי שאסור לכתוב את התורה פָּרָשיות פרשיות כְּדִלְקַמַּן סימן קס"ו סעיף ד']. ואפילו ירש ספר־תורה מאביו, מצוה לכתוב משלו. ומי שכְּתָבוֹ בידו, הרי זה כאילו קיבלו מהר סיני. ואם אינו יודע לכתוב, יזמין מאצל סופר. וכל המגיה בספר־תורה אפילו אות אחת, הרי זה כאילו כְּתָבוֹ כולו{ג}: