יום ו' שבוע פרשת תזריע

[ז] כל אדם בכל זמן שהוא פותח בלימוד, הן בציבור הן ביחידות, חובה עליו להתפלל תחילה תפילת רבי נחוניא בן הקנֶה, דהיינו יהי רצון וכו' שלא אכשל{לד} בדבר הלכה, שלא אומר על טמא טהור וכו'. וכן התפילה שאחרי השלמת לימודו, דהיינו מודה אני וכו' ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו'{לה} לתת הודיה להשם יתברך על שֶׁחֲנָנוֹ להיות מהעובדים אותו. ואם הוא לומד כל היום, די שיאמרנה בסיום לימודו בלילה, לפני שהולך לישן. ומתפלל אותן כפי שיזדמן, יושב או עומד{לו}. ודוקא כשלומד משנה או גמרא או הלכה בעיון וכיו"ב, מתפלל אותן, ולא למדרשים ומפרשים וקבלה וכיו"ב אפילו בעיון, או קריאת משניות והלכות שלא בעיון{לז}:

[ח] כשם שבקריאת ספר תורה צריך להתחיל ולסיים בדבר טוב לישראל{לח}, וְסִימָנֶך אל תעמוד בדבר רע{לח*}, הוא הדין בכל ספר שלומדים{טל}, וכן נוהגים{מ}. וכשמפסיקים הלימוד בסיום העניין, נוהגים להמשיך לקרות עוד פיסקא אחת מתחילת העניין שאחריו. והטעם כדי שלא יקטרג השטן שאינם רוצים ללמוד יותר. כגון כשמסיימים לקרוא פירוש רש"י על פרשת השבוע{מא}, מתחילים פיסקא אחת מפירוש הפרשה שאחריה. וכן כשמסיימים מסכת, מתחילים משנה אחת מהמסכת שאחריה{מב}. ויש נוהגים כן אפילו בסיום כל פֵּרֶק. וְסִימָנֶךָ{מג} ואל תעמוד על הַפֶּרֶק{מד}. ועוד יש מסורת בידינו מקדמונינו נע"ג, לומר פתיחות וחתימות מיוחדות לכל לימוד ולימוד בפני עצמו לפי עניינו, כגון קודם לימוד בתורה פותחים, תורה צוה לנו משה וגו', וחותמים ברוך השם נותן התורה וכו'. ולנביאים פותחים, ודברתי על הנביאים וגו', וחותמים גואלינו י"י צבאות שמו וגו'. למשנה פותחים, כל ישראל יש להם חלק וכו', וחותמים ר' חנניא בן עקשיא וכו'{מה}. וכיוצא באלו{מו}:

[ט] כשהוא לומד באיזה ספר וצריך לצאת לחוץ, אל יניח את הספר פתוח, אעפ"י שדעתו לחזור, אלא יפרושׂ עליו מפה או נייר וכדומה. והטעם משום כבוד הספר. ועוד, שאם לא כן, מְשַׁכֵּח תלמודו, כידוע לחכמי האמת{מז}. אך אם נשאר שם אדם סמוך לספר, אין קפידא{מח}: