יום ד' שבוע פרשת תזריע

סימן קס"ד

הִלְכּוֹת תלמוד תורה

[א] כל איש מישראל חייב ללמוד תורה, למען יֵדע לקיים את כל המצוות המוטלות עליו כהלכתן, וגם לשֵם מצות הלימוד מצד עצמה. בין אם הוא עני בין אם הוא עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין ישיש, ואפילו עני הַמְּחַזֵּר על הפתחים, ואפילו בעל משפחה גדולה, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד־תורה ביום ובלילה, שנאמר{א} והגית בו יומם ולילה. ועד יום מותו חייב ללמוד, שנאמר{ב} ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. וכל זמן שלא ילמד, הוא שוכח. ואם מלאכתו נעשית על־ידי אחרים, או שהוא מתפרנס מקופת הציבור או מיחידים נדיבי־לב וכיו"ב, חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש{ג}:

[ב] מי שאינוּ יודע כלל ללמוד, או שְׁאֵי אִפְשָׁר לו מחמת רוב טרדותיו, יְסַפֵּק לאחרים הלומדים, ונחשב לו כאילו לומד בעצמו. כמו שדרשו רבותינו ז"ל{ד} בפסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך{ה}, זבולון ויששכר עשו שׁוּתָּפות, זבולון עסק בסחורה וסיפק ליששכר פרנסתו, שיהיה לו פנאי לעְסוק בתורה. לפי־כך הקדים הפסוק את זבולון ליששכר, מפני שתורתו של־יששכר על־ידי זבולון היתה. וכן מצינו במשנה{ו}, שמעון אֲחִי עזריה אומר, שְׁחָטָן לשֵׁם גבוה וכו', נקרא על־שם אחיו, לפי שעזריה עסק בִּפְרַקְמַטְיָא, והיה מְסַפֵּק צרכי שמעון אחיו, שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהם שיהא חלק לעזריה בשכר לימודו של־שמעון. ועל־כל־פנים יתאמץ כל אדם ללמוד אפילו רק מעט בכל יום ובכל לילה, ואפילו בלילי תקופת תמוז שהם קצרים. ולא יְאַבד אותו הזמן בשום אופן, גם אם יזדמן לו אז ריוח מרובה. וזהו עניין קביעות עתים לתורה, שלוקח אותה כדבר קבוע וכחובה, ולא בדרך עֲרַאי לבטְּלהּ על כל דבר שיבוא{ז}:

[ג] חייב אדם לְשַׁלֵּשׁ לימודו בכל יום, שליש בַּמִּקרא, שליש בַּמִּשנה, שליש בַּתַּלמוד. מקרא, היינו תורה נביאים וכתובים, שהם ארבעה ועשרים ספרים (כדלקמן בהלכות ספרי קודש וכבודם סימן קס"ו סעיף ב'). משנה, היינו תורה שבעל־פה, שהם ששה סדרים [שסימנם זמ"ן נק"ט, דהיינו זרעים מועד וכו'], ובכלל זה גם מדרשי אגדה ופירושי המקרא. תלמוד, היינו הגמרא, להבין ולהשכיל ממנה אחרית דבר מראשיתו, להוציא דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחלק ביניהם וכיו"ב עד שידע היאך עיקר המצוות, וכיצד יוצא האסור והמותר וכדומה{ח}. לפי־כך קבעו חכמים קדמונים לעשות כן בסדר התפילה שבכל יום אחרי ברכות התורה. כגון לפי מנהג הבלדי{ט}, קוראים מקרא בתחילה, דהיינו פרשת התמיד וברכת כהנים, ואח"כ שונים משנה דהיינו אלו דברים שאין להם שיעור{י}, ואח"כ תלמוד שהיא מימרא דר' זירא{יא} בנות ישראל הן החמירו על עצמן וכו'{יב}: