יום א' שבוע פרשת תזריע

[י] חכם שאסר, אין חבירו רשאי להתיר. טימא, אין חבירו רשאי לטהר. לפי־כך השואל חכם ואסר או טימא, לא ישאל חכם אחר, אלא אם כן יודיענו מה שכבר הורה החכם הראשון. ויש בזה כמה חילוקים (שאין מקומם בספר זה) מתי השני רשאי להתיר ולטהר{לח}:

[יא] כהן וישראל שהם תלמידי־חכמים, ושוים זה לזה בחכמה (וכן כששניהם אינם תלמידי־חכמים), מצות עשה מן התורה לנהוג כבוד בכהן ולהקדימו, שנאמר{טל} וקדשתו, ודרשו רִבותינו ז"ל{מ} לכל דבר שבקדושה, כגון להיות ראש המדברים בכל קיבוץ־עָם לפתוח בדיבור ולדרוש תחילה, והוא הדין בַּיְּשיבה ידבר בראש. וכן בסעוֹדה, הוא קודם לברך המוציא וברכת־המזון, וליתן לו מנה יפה קודם לכל המסובין, וכיוצא באלו. (אבל כשכהן חולק איזה שותפות עם חבירו ישראל, אינו צריך ליתן לו החלק היפה, שאין זה דרך כבוד שיטול חלק היפה. שכל הנותן עיניו בחלק היפה, אינו רואה סימן ברכה לעולם). וגם כשהישראל גדול בחכמה מן הכהן, טוב שיקדימנו, אעפ"י שאינו חייב בכך. אבל אם אין הכהן ת"ח, אסור שיקדימנו דרך חק ומשפט מפני שהוא כהן, כי מעלת התורה גדולה וחשובה ממעלת הכהונה, רק יכול ליתן לו רשות{מא}. ואעפ"י שהנוהגים בזמן הזה להקל שלא להקדים הכהן בדברים אלו שהזכרנו{מב} יש להם על מה שיסמוכו, מכל מקום נכון להחמיר{מג}. ולוי, אין צריך להקדים כשאין כהן{מד}, וכן המנהג{מה}:

[יב] אסור להשתמש בכהן{מו}, דהיינו שיעשה לו איזה שֵׁרוּת, כי זה נחשב כמועל בהקדש, שנאמרטל} וקדשתו, כי את לחם אלהיך הוא מקריב. ואעפ"י שאין לנו קרבנות בזמן הזה, מכל־מקום בקדושתו הוא עומד, שלפי־כך אסור הוא להיטמא למתים{מז} ולישא גרושה{מח}. אבל יכול הכהן למחול על כבודו, וליתן רשות לישראל להשתמש בו. וכל שכן שיכול לחלוק כבוד לישראל להקדימו בדברים הנזכרים בסעיף הקודם{מט}. אך לא בקריאת ספר תורה. ואפילו כשיש שם חכם גדול שבישראל, הכהן עולה ראשון{נ}: