יום ה' שבוע פרשת שמיני

[ד] מי שאינו עומד מפני תלמיד־חכם, מעמידים אותו בעל־כרחו, משום כבוד התורה{יג}. והרואה זקן מאד שעומד והעמידה קָשָׁה עליו מאד, יקום ויושיבהו במקומו{יד}. ויש אומרים שצריך לעמוד גם מפני אשתו של־תלמיד־חכם, וכן מפני זקינה בת שבעים שנה{טו}. ואין מנהגינו כן{טז}. והוא הדין לאשה חכמה{יז}:

[ה] דינים אלו שכתבנו, הם בתלמיד־חכם שאינו רִבּוֹ, או אפילו היה רבו אלא שאינו רבו המובהק. אבל לרבו המובהק, דהיינו שרוב חכמתו ממנו, אם מקרא או משנה או תלמוד (דהיינו גְּמַרָא) או מדרש או קבלה וכיו"ב מחכמות התורה, חייב לעמוד משיראנו מרחוק מלוא עיניו, ואינו רשאי לשבת עד שיתכסה ממנו ולא יראה קומתו, או עד שישב הרב במקומו, או יעמוד במקומו הראוי לו. וגם אם הרב רוכב ע"ג בהמה, נחשב כמהלך{יח}, וכן אם הוא יושב בעגלה{יט} או נוסע במכונית{כ}. וגדול־הדור המפורסם בדורו ומופלג בתורה יותר משאר חכמי הדור, דינוֹ כרבו המובהק, גם למי שלא למד ממנו כלום{כא}. וחייב אדם בכבוד רבו המובהק ובמוראו, יותר מאשר באביו (עיין לעיל סימן קס"ב) כי אביו הביאו לחיי העולם־הזה, ורבו הביאו לחיי העולם הבא{כב}. הלכך לא ישב במקומו של־רבו, ולא יכריע דבריו בפניו, ולא יסתור דבריו{כג} ולא יקראנו בשמו{כד}, וכל כיוצא בזה:

[ו] ישנם עוד דברים רבים שמחוייב בהם התלמיד לרבו המובהק. אך כיון דלא שכיח רבו מובהק בזמן הזה{כה}, לא נביא אלא מקצתם. אסור לו להורות הלכה בפניו לעולם{כו}. ולא יתן לו שלום או יחזיר לו שלום כדרך שאר בני־אדם, אלא שׁוחה לפניו ואומר לו ביראה ובכבוד, שלום עלֶיךָ רִבִּי. ואם הקדים לו רבו שלום, יאמר לו, שלום עליך רבי ומורי{כז}. ולא ישב לפניו עד שיאמר לו שב. ולא יעמוד עד שיאמר לו עֲמוֹד, או עד שיטול רשות לעמוד. וּכְשֶׁיִפָּטֵר מלפניו, לא יחזיר לו אחוריו, אלא נרתע לאחוריו ופניו כנגד פניו{כח}. וחייב להקביל פניו בשלושה רגלים{כט}: