חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ו' שבוע פרשת צו

[טז] אם הבן רוצה ללכת לאיזה מקום ללמוד תורה, מפני ששם תהיה לו תועלת יותר מאשר כאן, והאב או האם מוחים בידו מאיזה טעם, אינו צריך לשמוע להם, כי תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם. כמו שמצינו ביעקב אבינו עליו השלום, שכשהלך מיצחק, נטמן בבית־המדרש של־עבר ארבע עשרה שנה ועסק בתורה, ואחר כך הלך לבית לבן ונשתהה שם ובדרך עשרים ושתים שנה. ונענש על אלו כ"ב שנה שלא קיים כיבוד אב ואם, ונעלם ממנו יוסף כ"ב שנה, ועל אלו י"ד שנה שעסק בתורה לא נענש{מח}:
[יז] וכן אם הבן רוצה לישא אשה שהוא חפץ, והיא הגונה וראויה, והאם או האב מוחים, אין הבן צריך לשמוע להם{מט}. והוא הדין לבת{נ}. וכן אם מתה האם, נוהגים שאומר קדיש עליה כל י"א חודש, אפילו בפני האב{נא}, ואין בידו למנוע. וכל שכן להיפך, שאומר קדיש על אביו שמת, ואין אמו יכולה למנעו{נב}. גם בעניין נוֹסח התפילות, כשהבן רוצה לשנות (באופן שהדבר מותר, דהיינו שאין בזה משום אל תיטוש תורת אמך) אינו חייב לשמוע בקול אביו המוחה כנגדו{נג}:
[יח] גם הבת חייבת בכל ענייני כיבוד אביה ואמה ומוראם המבוארים בסימן זה, וכן אשה גרושה או אלמנה. אבל נשואה, פטורה מלכבדם (אבל חייבת במוראם), כיון שהיא משועבדת לבעלה לעסוק במלאכות הבית וכדומה. אך אם בעלה אינו מקפיד עליה, חייבת בכל דבר שאפשר לה{נד}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד