חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ד' שבוע פרשת צו

[י] אמרה לו אמו לעשות איזה דבר וְעָשָׂה, ואחר־כך בא אביו ושאל אותו, מי אמר לך לעשות זאת, והוא מרגיש שאם יאמר שאמו אמרה לו יכעוס אביו עליה, אל יאמר לו שאמו אמרה לו לעשות הדבר, אף על פי שעל ידי כך יכעוס האב עליו. שאם לא כן, נחשב כאילו הבן ציער אותה בכעס הזה{לא}:
[יא] חייב לעמוד מלוא קומתו מפני אביו, כדרך שהוא עומד מפני רִבּוֹ המובהק (כדלקמן סימן קס"ג סעיף ה'){לב}. וכן מנהגינו כשהאב נכנס לבית־הכנסת, עומדים בניו לכבודו עד שיֵּשב במקומו, וכן כשנכנס למסיבה וכיו"ב{לג}. ואף בעת קריאתו בספר תורה נוהגים לעמוד{לד}. והוא הדין שצריך לעמוד כשנכנס לביתו בשובו מבית־המדרש או מעסקיו בחוץ, וכדומה{לה}:
[יב] חייב לכבד את אביו אפילו אחר מותו. כיצד. היה אומר דבר שמועה מפיו, לא יאמר כך אמר אבא. אלא יאמר, כך אמר אבא מָרִי הריני כַּפָּרַת משכבו. במה דברים אמורים. בתוך שנים עשר חודש שלאחר מיתתו. אבל אחרי י"ב חודש, לא יאמר כך. אלא יאמר זכרונו לחיי העולם הבא{לו}. ודוקא דבר שמועה, דהיינו הלכה ששמע ממנו, או שאר דברי תורה. אבל כשאומר בשמו מילי דעלמא, אינו חייב לכבדו בדברים אלו{לז}, אלא בסגנון אחר כרצונו. ורגילים לומר אז, אני עֲפַר משכבו, או זִכְרוֹ לִתְחָיָה, או עליו השלום (או מנוחתו בגן עדן, או מנוחתו כבוד, או זכרונו לברכה) וכיו"ב. וכל אלו הן בתוך י"ב חודש, הן אפילו אחרי שנים רבות{לח}. ויש מחמירים בזה אפילו בכתיבה, אעפ"י שהיא מתקיימת יותר מי"ב חודש, דהיינו שיוסיף לכתוב כשמזכיר בשמו דבר שמועה, הריני כפרת משכבו אם הוא בתוך י"ב חודש, ומשם ואילך יכתוב זכרונו לחיי העולם הבא{טל}. ודי לכתוב כך בראשי תיבות, דהיינו כגון הכ"מ, זלה"ה, ע"ה{מ}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד