צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ב' שבוע פרשת צו
[ד] עוד בכלל דיני מורא האב, שלא יקראנו בשמו הפרטי, הן בפניו הן שלא בפניו, הן בחייו הן במותו. אלא יאמר "אַבָּא מָרִי"{יד} שפירושו אדונִי בלשון ארמי{טו}. ודוקא בפה. אבל בכתיבה, אינו צריך להקדים זאת, כגון כשהוא חותם בשמו ושם אביו. וכן המנהג{טז}. ואם יש צורך להזכיר את שמו של־אביו בפירוש, כגון בשביל קריאתו לעלות לספר תורה (עיין לעיל בהלכות קריאת ס"ת סימן כ"ב סעיף י"ג) או מי שאינו מכירו השואלו בן מי אתה, יש אומרים שיקדים לומר אבא מרי פלוני{יז}. ויש אומרים שאינו צריך, כי כיון שאומר "בן פלוני אני" הרי זה כאומר "אבי פלוני"{יח}. וכן הוא מנהגינו להקל{יט}:
[ה] ולאדם אחר ששמו כשם אביו, לא יקרא בשמו בפני אביו, שֶׁמֶּא יסבור אביו שהוא קורא לו, או הנמצאים שם יסברו כן, ויש בזה זלזול לכבודו. ואם היה לאביו שֵׁם פֶּלִאי{כ}, דהיינו שם בלתי מצוי, לא יקרא לאחר ששמו כשם אביו בשם הזה, אפילו שלא בפניו (אך לאחר מותו, מותר) אלא ישַׁנה אותו{כא}. כגון שמצינו בחכמי התלמוד, שאַבַּיֵי נקרא נַחְמָנִי, אך כיון שהיה יתום וגדל ולמד תורה אצל רַבָּה בר נַחְמָנִי, לא היה קורא לו נחמני כשם אביו אלא אַבַּיֵי בלשון ארמי, כאדם שקורא אָבִי{כב}:
[ו] עד היכן מוראם. היה הבן לָבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל, ובאו אביו או אמו וקרעו את בגדיו והכוהו על ראשו, וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים ברוך הוא שציווהו בכך. אבל רשאי הוא לתבוע אותם לדין על ההפסד{כג}: