יום ו' שבוע פרשת ויקרא

[ח] לא יאיים על התינוק שיכהו לאחר זמן. אלא אם רואהו עושה דבר שאינו הגון וכיו"ב, יכהו מיד, או ישתוק לגמרי. וכבר היה מעשה בתינוק שברח מאצל המלמד והפחידו אביו שיכהו, הלך התינוק והמית את עצמו{כד}. אמרו רבותינו ז"ל{כה}, יֵצֶר, תינוק ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. ולא יפחיד את התינוק בדבר טמא{כו}:

[ט] אין למסור תינוק ישראל לגוי ללמדו ספר, או איזו אומנות{כז}. וכל־שכן שאסור למָסרו לַאֲפֵ–יקוֹרוֹס ישראל, כי הוא גרוע יותר, ויש לחוש שמא ימשך אחר דעותיו הכוזבות{כח}. וכן צריך להשגיח שלא ילמד מתוך ספרים שיש בהם דברי מינות וכפירה או פריצות רח"ל, אפילו בלימודי חוֹל{כט}:

[י] אף על פי שמצד הדין מותר לתינוק ישראל לינוק מגויה (ועיין לעיל הלכות עבודה־זרה סימן קמ"ו סעיף כ"ה), מכל מקום אם אפשר על ידי ישראלית, לא יניחוהו לינק מגויה, מפני שחלבה מטמטם את הלב והשכל, ומוליד טֵבַע רע. וכן מינקת ישראלית שמותר לה לאכול מאכלי איסור לרפואה מאיזו סכנה, לא תניק בימים ההם את התינוק אם אפשר{ל}:

[יא] אין מבטלים את התינוקות מלימודם לצורך שום מצוה, ואפילו לבניין בית המקדש{לא}. ואין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של־תינוקות שֶׁלְּ־בֵית רִבָּן, שהוא הבל שאין בו חטא{לב}. והכתוב אומר, ולָשון רכה תִּשְׁבָּר־גָּרֶם{לג}, ופירושו בדרך רמז, כי לשון התינוקות שהיא רכה, תשבור כוחן של־צרות שהן חזקות כעצם. תשב"ר גר"ם ראשי תיבות תינוקות של־בית רבן גזירות רעות מבטלים{לד}: