צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ד' שבוע פרשת ויקרא
[ב] מיד כשהתינוק מתחיל לדבר, ילמדנו אביו את הפסוק{ד} תורה צוה לנו משה וגו', וכן פסוק{ה} שמע ישראל וגו'. (וטוב ליזהר שיהא התינוק נקי בשעה שהוא מלמד אותו{ו}). וכך מלמדו מעט מעט איזה פסוקים, עד שיגדל ויתחזק בכחו, ואז יוליכנו אצל מלמד התינוקות. ובזה מקיים הוא את המצוה, כי שלוחו של־אדם כמותו{ז}. וידקדק לבחור מלמד שהוא ירא־שמים [ובזמנינו שאין המלמדים פרטיים, יבחר תלמוד־תורה שהעומדים בראשו מפקחים שהמלמדים יהיו יראי־שמים], למען ירגיל את התינוק מנעוריו ביראת שמים וישריש בו האמונה וכיוצא בזה{ח}:
[ג] צריך ללמד את התינוקות כל היום וקצת מן הלילה, כדי לחנכם ללמוד ביום ובלילה. וכתבו הפוסקים שלא יבטלו התינוקות כלל, חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום{ט}, אך המנהג שאינם לומדים אז אלא עד חצות היום{י}:
[ד] מלמד שעוזב את התינוקות ויוצא, או שעושה מלאכה אחרת עמהם, או שמתרשל בלימודם, הרי זה בכלל מה שנאמר{יא} ארור עושֶה מלאכת י"י רְמִיָּה. לפי־כך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה{יב}, מהיר לקרוא ולדקדק{יג}: