יום ב' שבוע פרשת ויקרא

[יא] עבר האב ולא פדה את בנו, או שמת האב ובית־דין לא פדו אותו, חייב הוא לפדות את עצמו, כשיגדל. ומברך אשר קדשנו במצותיו וציונו לפדות "הבכור", ושהחיינו{לה}:

[יב] כהנים ולויים פטורים מפדיון הבן, ואפילו בת כהן או בת לוי שנישאת לישראל, הבן פטור מפדיון, שנאמר{לו} פטר כל רחם "בבני ישראל". ואם בת כהן נבעלה לגוי ונתעברה ממנו, או אפילו נתעברה אחר כך בהיתר, הבן חייב בפדיון, שהרי אמו נתחללה מקדושת הכהונה על ידי בעילת הגוי ונחשבת כישראלית, וכן על ידי שאר בעילת איסור שהיא מתחללת. אבל בת לוי אינה מתחללת מקדושת לְוִיָּה, ובנה פטור גם באופנים אלו מן הפדיון{לז}:

[יג] אשה שהפילה ואחר כך ילדה בן־קיימא, ישאלו למורה־ הוראה אם לפדותו. וצריכים לדעת אם עברו ארבעים יום מתחילת ההריון, ואם נתרקמו האיברים{לח}. ותינוק שנולד באמצעות "ואקום" (משאבה), חובה לפדותו בברכות כרגיל. וכן אם הוציאוהו במלקחיים, אלא שבזה ראוי שלא לברך. ותינוק שעדיין לא גדל כל צרכו ולא נגמר בישולו שהניחוהו בעבור זאת ב"אינקובטור" (תיבה־חמה), צריך לשאול מורה הוראה מתי לפדותו{טל}: