יום א' שבוע פרשת ויקרא

[ח] וזהו סדר עשיית הפדיון כפי מנהגינו. מביא האב את הבכור (כשהוא מקושט בבגדים נאים{כג}) לפני הכהן, וכן מכין כסף או שוה־כסף חמשה סלעים. ובעת כניסתו, אומרים הלל כל הקהל יחד, והללו־יה הילד הזה יברכהו אֵל. ויתברך וכו'. הכהן יושב (וכן כל הקהל יושבים) והאב עומד, ואומר מודה אני לפניך ה' אלהי שזכיתי וְנִתָּן לי בן בכור וכו', ומוסרו לידי הכהן{כד}. ובעוד שהאב מחזיק את המטבעות בידו ומושיטם לכהן קודם שיתנם לכהן{כה}, מברך, ברוך אתה וכו' אשר קדשנו במצותיו וצונו לפדות את הבן (כך היא גירסתינו, ולא "על פדיון הבן"{כו}), וגם שהחיינו, ונותן מיד את המטבעות לכהן. ואחר־כך אומר הכהן בעודו מחזיק את הבכור, כשם שזכית ופדית אותו וכו' עד ולא יאשמו כל החוסים בו (ויש כהנים שמוסיפים לומר פסוקי ברכת כהנים, יברכך וגו'). ומחזירו לידי אביו. ואחר־כך מביאים כוס יין ובשמים ומוסרים לידי הכהן, או הרב, והוא פותח ואומר (כוס ישועות וגו') סברי מרנן וכו' ומברך בורא פרי הגפן, ובורא עצי (או עשבי, או מיני) בשמים, ומריח ואח"כ שותה{כז}. ואומרים הלל, והללו־יה הילד הַפָּדוּי הזה יברכהו אֵל רָם וכו'. ואחר־כך סועדים המסובין{כח} (ולא כמנהג האשכנזים שעושין הפדיון אחרי ברכת המוציא{כט}). ובסיום הסעודה, דורש הרב בדברי תורה מעין המאורע{ל}. ואין אומרים בזימון שהשמחה במעונו{לא}:

[ט] אם אין האב במקום התינוק, ואפילו אם הוא בארץ רחוקה, יכול גם כן לפדותו בזמנו מכהן באשר הוא שם, ולברך כרגיל{לב}. והוא הדין אם התינוק בבית־החולים וכדומה, ולא יעכב המצוה בעבור זאת{לג}:

[י] האם, אינה חייבת לפדות את בנה. ואם פְּדָאַתּוּ מנכסי בעלה, אינו פדוי (ועיין לקמן הלכות צדקה ומעשר־כספים סימן קס"ט סעיף ה'), וכשיבֹא הבעל יפדנו שוב בלא ברכה. ואם מת האב, יש אומרים שבית־דין פודים אותו{לד}: