יום ו' שבוע פרשת במדבר

[כח] קופות־צדקה המונחות בבתים, שמכניסים בני־הבית לשם מזמן לזמן מטבעות ושטרות־כסף לצרכי צדקה לישיבות ומוסדות וכדומה, אין להם לקחת מתוכן הלוואה לצורך עצמם{קח}. כי מיד בנתינת הכסף לקופה, נחשב כאילו בא ליד הגבאי, הואיל והקופה היא של־ישיבה. אבל מותר להשתמש בהם, כגון לפרוט מכסף גדול לכסף קטן, או בהיפך. ואם עבר זמן רב ולא באו לרוקן את הקופה, אסור לשַׁנות ולמסרה אפילו לישיבה אחרת [כי אין לשנות מצדקה לצדקה אפילו כמותה, וכל שכן לשונָה ממנה{קט}] אלא יחפש אחריהם וימצִיאנה להם, ויכול לנכות ממנה הוצאות המשלוח{קי}:

[כט] המעלה הגדולה שאין למעלה מִמֶּנָּה במעלות הצדקה, היא המחזיק ביד ישראל הַמָּךְ וּמָטָה ידו, קודם שֶׁהִעְנִי לִגְמַרֵי, שיתן לו מתנה הגונה בדרך כבוד, או שילוהו מעות או יעשה עמו שותָּפות, או ימציא לו איזה עסק או מלאכה כדי לחזק ידו, עד שלא יצטרך לבריות. ועל זה נאמר{קיא} והחזקת בו, כלומר תחזיק בו עד שלא יפול{קיב}:

[ל] יש ליזהר ליתן את הצדקה בסתר בכל מה שאפשר. ואם יכול ליתנה באופן שהוא בעצמו אינו יודע למי נותנה, וגם העני אינו יודע ממי קיבלה, טוב מאד{קיג}. ועל־כל־פנים לא יתפאר האדם בצדקה שהוא נותן. אך אם מקדיש איזה חפץ לצדקה, מותר לו לכתוב שמו עליו שיהא לו לזכרון, וראוי לעשות כן{קיד}: