צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום א' שבוע פרשת במדבר
[יג] הפרשת מעשר־כספים היא מכל מה שמרויח האדם. כגון מעסקיו וסחורותיו, או רבית שנוטל מן הגויים או בהיתר עיסקא, וכן ממשכורתו כגון שהוא כותב או מלמד, או תמורת מלאכה שעשה כגון נגר או חייט. וכן אפילו אם מצא כסף. ואף אם קיבל ירושה או מתנה, הֲגַם שהבעלים כבר עישרו את הממון הזה, מכל־מקום כיון שעבר לרשותו צריך הוא גם־כן לעשר. והוא הדין ללומדי־תורה המקבלים תמיכה מבית־המדרש שהם לומדים בו. וכל כיוצא באלו. וגם מי שמקבל כסף במתנה לקנות בו דבר מסויים לעצמו או לבני־ביתו, צריך להפריש מזה מעשר, כי הנותן אינו מקפיד על זה כל־כך. ויש מחמירים שצריך החתן לעשר מהנדוניא שמכניסה לו הכלה וממה שאביו נותן לו, וכן מן המתנות הכספיות שמקבלים הזוג לחתונה (אבל לא מחפצים) ואף מן הכסף שקיבלו מהוריהם לקניית דירה וכדומה{סא}:
[יד] עיקר המעשר ניתקן לחלְּקו לַעֲמֵלֵי־תורה למען יתחזקו לעסוק בתורת ה'. אמנם אם יש לו קרובים עניים, הם קודמים להם, ואפילו בניו ובנותיו הנשואים{סב} אם אין להם כדי פרנסתם. ואפילו לאביו ולאמו מותר ליתן. אבל אם יש בידו יכולת לפרנסם ממקום אחר, על זה אמרו חכמים תבוא מְאֵרָה למי שמפרנס אביו ואמו ממעות־צדקה{סג}:
[טו] יכול להשתמש במעשר־כספים להכניס לחופה חתן וכלה נזקקים, או לחולים נצרכים וכדומה. וכן לבנייתם והחזקתם של־מקוואות, בתי־כנסיות ובתי־מדרשות וכדומה מִצָּרְכֵּי־הציבור. אבל לא לקנות לעצמו חפץ של־מצוה, כגון תפילין ואתרוג. (אבל התוספת להידור המצוה, יכול ליקח מן המעשר). ואף לא מתנות־לאביונים בפורים, כיון שזו חובה נפרדת. ויש אומרים שמותר לקנות במעשר "מברכים" בספר תורה, או שאר מצוות בבית־הכנסת, הן שיקרא הוא עצמו הן אם מכבד לאחר, ובלבד שנתכוון בשעת קנייתו שישלם זאת מן המעשר, ולא שאחרי־כן עלה בדעתו לפרוע חובו מזה. ויש מתירים אף כל דברים של־מצוה, אם לולא המעשר לא היה יכול לעשותם, כגון מנורות לבית־הכנסת, להיות סנדק{סד}, ספרים ללמוד בהם ולהשאילם [ובתנאי שירשום עליהם שנקנו ממעשר כספים, פן ישכח, ובפרט כדי שלא יחזיקו בהם יורשיו אחריו], הדפסת ספרים וכדומה{סה}. ולכן טוב להתנות על כך בתחילת קבלתו וכדלעיל סעיף י"א: