יום ד' שבוע פרשת נשא

[ז] כַּמּוּת העיסה שתתחייב חלה בברכה, היא קמח הנכנס במדה המכילה נפח של־מ"ג ביצים וחומש ביצה (ורמוז בגימטריא חל"ה{כד}) שהם במשקל זמנינו לפי מנהגינו 1,666 גרם. ומ־1,200 גרם, ראוי להפריש חלה בלא ברכה (רק טוב לומר אז "הרי זו חלה"{כה}) כדי לצאת מן הספק. ופחות מזה, אין צורך להפריש כלל{כו}:

[ח] אם הפרישה חלה מעיסה שאין בה כַּשֵּׁיעור האמור, אינה חלה. לפי־כך שתי עיסות שאין בשום אחת מהן כשיעור, והפרישה חלה מכל אחת מהן, ואחר־כך עירבה את העיסות ונעשו עיסה אחת ויש בה השיעור, חובה להפריש עתה חלה{כז} ובברכה. ואם מִתְּחילה היה בעיסה השיעור שהוא לצאת ידי ספק (דהיינו מ־1,200 גרם), יש להפריש עתה בלא ברכה{כח}. ואסור לעשות עיסה פחות מכשיעור כדי להפקיע ממנה חיוב חלה. אבל אם אין לה יותר קמח, או שאין צורך בעיסה גדולה יותר, מותר{כט}:

[ט] משקל 1,666 גרם שכתבנו, הוא מן הקמח בלבד, דהיינו בלא תוספת המים והשמרים או סוכר וביצים או מיני תְבָלִין ויתר החמרים שמוסיפים לעיסה{ל}. אבל הסֻּבִּין והמֻּרְסָן (שהם קליפות הדגן, אחד דק ואחד עבה{לא}) מצטרפים להשלים את השיעור. אלא אם כן ניפו אותם ושוב החזירום, שאז אינם מצטרפים, לפי שאין דרך עיסה להחזיר הסובין והמורסן אליה אחרי שהפרידום ממנה{לב}: