יום ד' שבוע פרשת שלח

[ג] מצות שילוח הקן נוהגת בעופות טהורים בלבד, לכל מיניהם. אבל אם העוף טמא אעפ"י שהביצים של־עוף טהור, פטור מלשלח. והוא הדין אם העוף טהור אלא שהביצים של־עוף טמא. ואפילו אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב. ואין המצוה אלא כשהאם רובצת, אבל אם האב רובץ עליהם, פטור{יא}. וצריך לשים לב לזה, כי לפעמים רובצת הנקיבה עליהם ולפעמים הזכר. אמנם בצפור דרור, לעולם הנקיבה היא הרובצת{יב}:

[ד] מה שכתוב בתורה{יג} כי "יִקָּרֵא" קן צפור לפניך, פירושו כאשר יֵאָרַע, מלשון מקרה{יד}. לפי־כך קן המזומן אצלו כגון יונים בַּיְתִּיּוֹת (דהיינו הגדֵלות עם בני אדם בבתים) ואווזים ותורנגולים המקננים בבית, וכן שאר עופות שיש להם בעלים וגדלים עמהם בבתיהם או בחצרותיהם ושדותיהם ופרדסיהם וכדומה, פטור מלשלח. ודוקא קן שאינו מזומן אצלו, דהיינו שאין לו בעלים וְגָדֵל בהפקר, חייב לשלח, כגון יונים מדבריות שקיננו בשׁוֹבַכִּים ובעליות־הבתים, וציפרים שקיננו בחורֵי־ הבתים, ובַרבּוּרים שקיננו באגמי־המים, או אפילו אווזים ותורנגולים שהיו שלו מתחילה אלא שמרדו וברחו וקיננו בשדה או בפרדס שאינם משתמרים שם והתייאש מהם. וחיוב זה אינו אלא כשלא הוגבהה האם כלל מעל הביצים משהטילתם. ולכן אף שהמקום הזה שלו, עדיין לא זכה בהם. שכיון שאסור לו לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם, גם מקומו אינו זוכה בהם מִדִּין חצירו של־אדם קונה לו שלא מדעתו. אך אם הוגבהה האם מעליהם מעצמה, זכתה לו חצירו, וממילא קן זה נחשב מזומן ופטור מלשלח{טו}:

[ה] קן המזומן אצלו, לא מועיל אם יפקיר אחר־כך את הבית או הקן, כיון שנפטר כבר מן המצוה{טז}. ומזומן לאדם אחד, פוטר את כל אדם מלשלח{יז}: