צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ג' שבוע פרשת שלח
[יא] כיצד פודה אותם. לאחר שנגמרו כל צרכם, תולשם ואוספם, ונוטל מטבע או פרי אחֵר של־היתר בשווי־ פרוטה, ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון נטע רבעי. ואומר, "הרי אלו (וְחֻמְשָׁן{כח}) פדויין בפרוטה זו", אם הוא מטבע, ומשליכו לים הגדול, או שׁוחקו ומפזרו לרוח, או שוברו ומשליכו לנהר או לבור עמוק מאד. ואם מחללם על פרי, אומר "הרי כל הפירות האלו (וחֻמשןכח}) מחוללין על חטים אלו" או "על אפרסק זה" וכדומה, ושורפם או מאבדם באופן שלא יכשלו אחרים בהם. ואחר כך רשאים לאכול את כל הפירות, ופטורים המה מתרומות ומעשרות{כט}:
סימן קע"ג
הִלְכּוֹת שילוח הַקֵּן
[א] כתוב{א} כי יִקָּרֵא קַן־צפור{ב} לפניך וגו' והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך וגו'. דהיינו שאם עבר ולקחה, חייב לשלחה, ונפטר בזה מן האיסור שעשה, שזוהי מצות לא תעשֶׂה שניתקה לַעֲשֵׂה. לפי־כך אם מתה קודם ששילחה, וכן אם שחט אותה או ברחה שלא מדעתו וכדומה קודם ששילחה, אין כבר בידו האפשרות לתקן את האיסור שעשה. ואפילו לקחת את האם ולשלח את הבנים, אסור, אלא חייב לשלח את האם{ג}:
[ב] דעת כמה פוסקים{ד} שמצוה לשלח את האם אפילו שאינו רוצה לקחת את הבנים, ואינו רשאי לילך לדרכו בלא לשלחה. אבל רבים סוברים{ה} שאין מצות שילוח הקן אלא אם־כן רצונו לקחת את הבנים, וכן הוא מנהג העולם{ו}. ומכל מקום הואיל ומבואר בזוה"ק{ז} שעל־ידי מצוה זו מתעוררים רחמי הקב"ה על השכינה וישראל להחזירם לקיניהם, ראוי להשתדל לקיים מצוה זו לשלחה, וגם לקחת את הבנים (ולא להחזירם לקן){ח}. דהיינו האפרוחים לשחטם ולאכלם. והביצים לבישול או לטיגון{ט}, ולכל־הפחות להניחם לנוי וקישוט וכדומה{י}: