חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום א' שבוע פרשת שלח

[ה] אילן שנקצץ, אם נשאר גובה כל־שהוא מהארץ אשר בה היה נטוע, אזי מה שחזר וגדל אחר כך מן השורש, אינוּ חייב בערלה. אבל אם לא נשאר כלום, חייב, כי זה נחשב כנטיעה חדשה. ולכן מונים השנים מזמן קציצתו{טו}:
[ו] אם נעקר אילן על־ידי אדם או רוח, או שְׁטָפוֹ נהר והוליכו למקום אחר, יחד עם העפר שסביב שָׁרָשיו, והוסיף עליו עפר שם ונשרש בארץ, או חזר ונטעו במקומו, אומדים אותו בקיאים אם היה יכול לחיות מן העפר הראשון בלבד (דהיינו שלא נפסקה חֲיוּתוֹ עד שנתאַחָה ונשרש מחדש{טז}), הרי זה כמי שלא נעקר, ופטור מן הערלה. ואם לאו, חייב{יז}. ואילן שנעקר ונשאר אחד משרשיו מחובר, אפילו רק כעובי המחט שמותחים בה הבגד לאחר אריגה, שהיא (ר"ל מחט זו) דקה ביותר, בידוע שיכול לחיות בלי תוספת עפר, ופטור אפילו הוסיף עליו עפר הרבה{יח}:
[ז] אין לך בכל האילנות מין שזורעים את הגרעין ויעשה פרי בתוך שנתו. לפי־כך אין נוהגים איסור ערלה בכל מיני הפלפל החריף, שהם נחשבים יָרָק ולא עץ, והוא הדין לפרי הנקרא "פאפאיה", שהרי הם מגדלים פרי מגרעיניהם באותה שנה שנטעום. ועוד יש סימן לַיָּרָק, שגזעו וענפיו חלולים. ועוד יש סימן לירק, שמשנה לשנה פריו הולך ומתגרע, משא"כ האילן שהולך ומשתבח{יט}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד