יום ו' שבוע פרשת קרח

[י] וזהו סדר הוידוי בקצרה. מודה אני לפניך י"י אלהי ואלהי אבותי שרפואתי בידך ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלימה, ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאים ועונות ופשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, ותן חלקי בגן עדן וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים. ואם רוצה להאריך כמו וידוי יום הכפורים, הרשות בידו{כא}:

סימן קע"ו

הִלְכּוֹת גוסס, ושמירת המת

[א] הגוסס (פירוש המעלה ליחה בגרונו מפני צרוּת החזה, וזה יקרה סמוך למיתה. ולשון גוסס, הוא מלשון מגיס בקדירה, שהליחה מתהפכת בגרונו{א}) הרי הוא כחי לכל דבריו. ולכן אסור לנגוע בו, שכל הנוגע בו הרי זה שופך דמים. למה הדבר דומה, לנר מטפטף, שכיון שנוגע בו אדם, מיד נכבה. ואף על פי שהוא גוסס זמן ארוך, ויש צער גדול לו ולקרוביו, מכל מקום אסור לגרום שימות מהרה. אבל אם יש שם דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש, כגון קול פטיש דופק וכיוצא בזה, מותר להסירו, שאין בזה מעשה אלא שמסיר את המונע ואינו נוגע בו{ב}. כמו־כן אם נפלה דליקה אין מניחין אותו בבית, אלא מוציאין אותו, והוא קודם להצלת ספרי קודש{ג}:

[ב] העומדים אצל הגוסס, ישגיחו שלא יוציא שום אבר חוץ למטה. כמו שנאמר ביעקב{ד} ויאסוף רגליו אל המטה. ולכן יעמידו כסאות אצל המטה שלא יוכל להוציא יד או רגל. ומכל מקום אם לא עשו כן והוציא, אסור לנגוע בו להחזירו{ה}: