יום ה' שבוע פרשת קרח

[ז] אין מבקרים חולי מעיים, מפני שלפעמים צריכים לנקביהם והם מתביישים. וכן חולי העין וחולי הראש, וכל חולה דִּתְקִיף ליה עלמא{יב*}, וקשה לו הדיבור, אין באים אצלו, אלא נכנסים לחדר הסמוך ושואלים ודורשים בו, אם צריך לאיזה דבר, ושומעים צערו ומבקשים עליו רחמים{יג}:

[ח] מי שיש לו שתי מצוות, ביקור חולים וניחום אבלים, אם אפשר לו לקיים שניהם, ביקור חולים קודם, כדי לבקש רחמים עליו. ואם אֵי אִפשר לו לקיים שניהם, ניחום אבלים קודם, שהוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים{יד}. ומבקרים גויים חולים מפני דרכי שלום{טו}:

[ט] כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא{טז}, שכן מצינו בעכן{יז} שאמר לו יהושע, בני, שים נא כבוד לי"י אלהי ישראל, ותֶן־לו תודה, והגֶד־נא לי מה עשית, אל תכחד ממני. ויען עכן את יהושע ויאמר, אָמְנה אנכי חטאתי, וכזאת וכזאת עשיתי. ומנין שכיפר לו וידויו, שנאמר ויאמר יהושע מֶה עכרתנו, יַעְכָּרְךָ{יח} י"י ביום הזה. ביום הזה אתה עכור, וְאֵי אתה עכור לעולם הבא. לכן חולה שרואין בו שהוא נוטה למות, מסבבים עמו בדברים ואומרים לו התודה, ואל תדאג מזה, הרבה התודו ועמדו מחליים והמה בחיים, והרבה שלא התודו ומתו, ובשכר שאתה מתודה אתה חי, וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. ואם אינו יכול להתודות בפיו, יתודה בלבו. ואם יכול לדבר אך מעט, אומרים לו, אֱמוֹר, תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. וגם יאמרו לו שיבקש מחילה מכל אדם שחטא כנגדו בין בממון בין בדברים. וכל אלו הדברים אין אומרים לו בפני עמי הארץ, ולא בפני נשים, ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו לבו{יט}. ומותר לו להתוודות אפילו בשבת ויום טוב{כ}: