יום ג' שבוע פרשת קרח

סימן קע"ה

הִלְכּוֹת ביקור חולים

[א] מצוה על כל אדם לבקר את החולה, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שמבקר חולים, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל בפסוק וירא אליו י"י באלוני ממרא{א}, מלמד שבא לבקר את החולה. הקרובים והחברים שרגילים ליכנס לביתו תמיד, המה הולכים לבקרו מיד כששמעו שהוא חולה. אבל הרחוקים שאינם רגילים בביתו, לא יכנסו מיד, כדי שלא יורע מזלו להטיל עליו שֵם חולה, ואינם נכנסים עד לאחר שלושה ימים. ואם קפץ עליו החולי, גם הרחוקים נכנסים מיד. אפילו הגדול ילך לבקר את הקטן ואפילו כמה פעמים ביום{ב}. וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יהיה לטורח על החולה. השונא לא יבקר את שונאו החולה ולא ינחמנו כשהוא אבל, שלא יחשוב ששמח לאידו. אבל מותר ללַוותו לקבורה, ואין לחוש שיאמרו כי הוא שמח לאידו, באשר הוא סוף כל האדם{ג}. (ועיין לקמן סימן קפ"ז סעיף ד' שהחולה אינו חייב לעמוד לכבוד תלמיד חכם וכיו"ב, ואם רוצה לעמוד אין אומרים לו שב):

[ב] אם החולה שוכב על הארץ, לא ישב המבקר על גבי כסא שגבוה ממנו, לפי שהשכינה למעלה מראשותיו של־חולה, שנאמר{ד} י"י יסעדנו על ערש דְּוָי. אבל כשהחולה שוכב במטה, מותר למבקר לישב על כסא וספסל{ה}:

[ג] עיקר מצות ביקור חולים הוא, לעיין בצרכי החולה מה צריך לעשות לו, ושימצא נחת רוח עם חביריו, וגם שיתן דעתו עליו ויבקש רחמים עליו. ואם ביקר ולא ביקש, לא קיים את המצוה. ולכן אמרו רז"ל שאין לבקר בשלוש שעות הראשונות של־יום, מפני שאז כל חולה מיקל עליו חליו, ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בשלוש שעות האחרונות של־יום, שאז מכביד עליו חליו ויתיאש מלבקש עליו רחמים{ו}. אבל לא נהגו לדקדק בזה ולהימנע מלבקר באותן שעות{ז}. ומי שאינו יכול לילך בעצמו לבקר, לכל הפחות ידבר עמו בטלפון, או ישלח לו מכתב{ח}: