יום ב' שבוע פרשת קרח

[ה] עושים מיני רפואות וניתוחים לחולים מסוכנים, אעפ"י שספק אם יועילו ואולי יזיקו או שמא ימות ח"ו במהרה, כיון שיש תקוה שיבריאו{י}:

[ו] חולה שאין בו סכנה, אין מתירים לו שום דבר איסור, אם יוכל להתרפא בדבר היתר, אף על פי שצריכים להתעכב קצת עד שישיגוהו. וגם אם רפואתו דוקא בדבר אסור, אם צריך לאכלו כמו שהדרך היא לאכול דבר זה, אסור לו לאכלו אפילו הוא רק איסור דרבנן, כיון שאין בו סכנה. אבל שלא כדרך הנאתו, כגון שמערב בו דבר מר, וכן לעשות ממנו תחבושת וכדומה, מותר אפילו הוא דבר האסור בהנאה מדאורייתא, חוץ מכלאי־הכרם ובשר בחלב שאסורים אפילו שלא כדרך הנאתם במקום שאין סכנה{יא}:

[ז] חולה שיש בו סכנה מתרפא בכל האיסורים, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שהן בייהרג ואל יעבור ואין מתרפאין בהן{יב}:

[ח מי שיש לו רפואות וחבירו חולה וצריך להם, אסור לו להעלות בדמיהם יותר מן הראוי{יג}: