יום א' שבוע פרשת קרח

[ב] כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר{ג} חמת מלך מלאכי מות, ואיש חכם יכפרנה{ד}. וכן יש לתת צדקה לעניים בעדו, כי תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. גם נוהגין לומר מי שברך בבית־הכנסת לחולים, ואפילו בשבת ויום־טוב (ועיין לעיל חלק אורח־חיים בהלכות שבת סימן נ"ט סעיף כ"ד). ולפעמים משנים את שם החולה, כי גם שינוי השם קורע גזר דינו{ה}, ואין לעשות זאת אלא ע"י תלמיד־חכם צדיק{ו}:

[ג] התורה נתנה רשות לרופא שירפא, שנאמר{ז} ורפא ירפא. ולכן אין לו לחולה לסמוך על הנס, אלא חייב להתנהג בדרך העולם לקרוא לרופא שירפאהו, או לילך לבית־החולים. וכבר כמה חסידי עולם נתרפאו על ידי רופאים. ומי שנמנע מכך, שתי רעות הוא עושה. האחת, אסור לסמוך על הנס במקום שיש סכנה, ודבר זה גורם שיזכרו עונותיו בשעת חליו. ועוד, שהוא יוהרא וגאוה, שסומך על צדקתו שיתרפא בדרך הנס. ויש לבחור רופא המומחה ביותר, ובכל זאת ליבו יהא לשמים ויבקש רחמים מאת הרופא הנאמן יתברך, ורק בו יבטח ליבו{ח}:

[ד] מצוה על הרופא הבקי לרפאות, ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם נמנע, הרי זה כאילו שופך דמים, ואפילו יש לחולה רופא אחר, כי לא מכל אדם זוכה להתרפאות, ואולי הוא מן השמים שיתרפא על ידו. אבל לא יתעסק ברפואות אלא אם כן הוא בקי ואין שם גדול ממנו, שאם לא כן הרי זה שופך דמים{ט}: