יום ב' שבוע פרשת חקת

[ה] חייבים לקרוע גם כל העומדים על המת בשעת יציאת נשמה, אעפ"י שאינו קרובם כלל. הא למה זה דומה, לספר תורה שנשרף, שאין ריק בישראל שאין בו תורה ומצוות. ואפילו על קטן שלמד מקרא, או על אשה, חייבים לקרוע. ואפילו היה זה המת לפעמים עושה עבירה לתיאבון, חייבים לקרוע עליו. אבל אם היה רגיל לעשות עבירה אפילו רק לתיאבון, הרי זה בכלל הפורשים מדרכי הציבור, שאין קורעין עליו. כך הוא הדין{ט} וכן הוא גם מנהגינו שקורעים כל העומדים שם{י}. וקודם הקריעה מברכים דיין האמת בשם ומלכות כנז"ל{יא}. ויש נוהגים שאחד מברך לכולם, והם עונים אמן וקורעים{יב}:

[ו] נוהגים לשפוך כל המים השאובים שבתוך כלים שבשכונת המת, דהיינו מכל צד שלושה בתים עם הבית אשר שם המת, ואפילו מת תינוק בתוך שלושים ללידתו. ובשבת אין צריכין לשפוך{יג}:

[ז] המשמר את המת אפילו שאינו מתו, פטור מקרית שמע ומתפילה ומכל מצוות האמורות בתורה, כי העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת. היו שנים, זה משמר, וזה קורא ומתפלל{יד}: