חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ו' שבוע פרשת בלק

[י] מי שמת לו מת בשבת, כיון שאסור לקברו באותו היום, לא חלה עליו אֲנִינוּת, ומותר בבשר ויין, וחייב בכל המצוות{י}. ואם המת הוא אביו או אמו, יכול לומר קדיש במקום שאין שאר אבלים, אבל במקום שאר אבלים (שיפסידו הקדיש בגללו) לא יאמר קדיש קודם הקבורה. ואם האונן הוא אבל מכבר על אביו או על אמו, או שיש לו יארצייט, יאמר קדיש כמו שאר אבל או יארצייט{יא}. וסמוך לערב, קורא קרית־שמע בלא ברכותיה, ואינו מתפלל ערבית ואינו מבדיל במוצאי שבת, ומותר לו לאכול בלא הבדלה. ולאחר שיקבר המת, יבדיל על הכוס (ואם רוצה לקרות ק"ש עם ברכותיה ולהתפלל מבעוד יום, מפלג־המנחה ואילך, יש לו על מה שיסמוך. וכן יכול להבדיל אז על הכוס, אבל בלא נר, ואסור לעשות מלאכה עד צאת השבת). ואפילו לא נקבר עד למחר, יכול להבדיל על הכוס ולא על הנר והבשמים, שזמן ההבדלה הוא עד יום (שלישי או) רביעי בשבת (כדלעיל בחלק אורח־חיים הלכות שבת סימן ס"א סעיף י"ט). ובתפילת שחרית שהוא מתפלל כשלא עבר זמנה, אינו אומר הבדלה בחונן הדעת{יב}:
[יא] מת בערב־שבת לעת מנחה, באופן שאי־אפשר לקברו קודם שבת, מתפלל גם מנחה בערב־שבת{יג}:
[יב] מת ביום ראשון של־יום־טוב, אם רוצה לקברו היום על ידי גויים, חלה עליו מיד אֲנִינוּת. וכל שכן ביום טוב שני שֶׁלַּ־גָּלִיּוֹת שיכול לקברו גם בעצמו, שחלה עליו מיד אֲנִינוּת, ואפילו הוא אינו רוצה לקברו היום{יד}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד