חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ד' שבוע פרשת בלק

[ד] אפילו אם האונן הוא בעיר אחרת, ובמקום המת יש גם כן קרובים שחייבים להתאבל שיתעסקו עמו, יש עליו דין אונן{ד}:
[ה] במקומות שיש חברה־קדישא, ולאחר שהקרובים נתעסקו בצרכי הקבורה, וסידרו כל ענייני המת עם אנשי החברה־קדישא, אין עליהם שום דבר לעשות, כי אנשי החברה־קדישא מיטפלים בטהרה ובקבורה, אזי מן הדין אין עוד על הקרובים דין אונן ומותרים בבשר וביין, וכל שכן שמותרים וחייבים בְּקִרְיַת שמע ובתפילה ובכל המצוות. ומכל מקום מפני שגם הם הולכים ומלווים את המת עד בית הקברות, אינם מתפללים וכו' עד אחר הקבורה. אך הרוצה להחמיר ולהתפלל תכף לאחר שמסר את המת לאנשי החברה־קדישא, יכול להחמיר על עצמו. וכן אם רואים שאם ימתינו עד לאחר הקבורה יעבור זמן ק"ש ותפילה, צריכים לקרות ק"ש ולהתפלל, כיון שמצד ההלכה אפשר להפסיק האֲנִינוּת כבר{ה}:
[ו] דעת רבינו הרמב"ם{ו} שאין האדם מתחייב באבילות אלא מסתימת הגּוֹלָל (עיין לקמן סימן קפ"ד סעיף ה'), אבל כל זמן שלא נקבר המת אינו אסור בשום דבר מן הדברים שהאבל אסור בהן, ואפילו בתַספורת ורחיצה ותשמיש־המטה ותלמוד־ תורה מותר. והכי נְקֵיטִינן{ז}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד