יום ג' שבוע פרשת בלק

סימן קע"ח

הִלְכּוֹת אוֹנֵן בחול ובשבת וביום טוב

[א] מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו (כמו שיתבאר להלן בתחילת סימן קפ"ד), הרי זה אונן עד לאחר הקבורה, שלא ינהג קלות ראש, כדי שלא יאמרו על המת שהיה אדם קל, ולכן אינו טרוד בקבורתו ובאבלו ואינו חושש במיתתו, וזה גנאי גדול למת, והוא בכלַל לועג לרש, אלא יתראה לכל שהוא טרוד ונבהל על מיתתו וקבורתו. לא יאכל בחדר שהמת בו אלא בחדר אחר, ואם אין לו חדר אחר יאכל בבית חבירו. ואם אין לו אפשרות לאכול בבית חבירו, יעשה בפני המת מחיצה גבוהה עשרה טפחים, ולא יהא פתוח תחתיה שלושה טפחים, ותהא ראויה לעמוד בפני הרוח. ואם אין לו דבר לעשות בו מחיצה, מחזיר פניו ואוכל. בין כך ובין כך ואפילו הוא בעיר אחרת, אינו מיסב ואוכל דרך קביעות, אלא דרך עֲרַאי, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין{א}:

[ב] אונן פטור מכל מצוות־עשה שבתורה, ואפילו אם אינו צריך לעסוק בצרכי המת, כגון שיש לו אחרים שעוסקים בשבילו. ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי, מפני כבוד המת. ואינו מברך שום ברכה, גם לא המוציא ולא ברכת המזון. ואפילו אם אחרים אוכלין ומברכין, אינו עונה אמן. ואינו מצטרף לא לזימון ולא לעשרה. אבל דברים שהם מצוות לא תעשה, אפילו איסורם מדרבנן, אסור גם לו. ולכן אם בא לאכול פת, צריך ליטול ידיו, ולא יברך על נטילת־ידים כמו שאינו מברך המוציא. וכן בנטילת־ידים שחרית נוטל ידיו שלוש פעמים כדרכו ואינו מברך{ב}:

[ג] יש אומרים שאם אכל קודם שנקבר המת, ולאחר שנקבר עדיין לא נתעכל המזון, יברך ברכת המזון. וכן אם עשה צרכיו קודם הקבורה, יברך אחר כך ברכת אשר יצר, ויש חולקים, וספק ברכות להקל{ג}: