יום ב' שבוע פרשת בלק

[יד] חולה שנודע לו שמת לו מת, אם דעתו צלולה אלא שאינו יכול לקרוע מחמת שהוא מסוכן בחליו, פטור אחר כך מלקרוע, אלא אם כן הוא עדיין בתוך שבעה, שנחשב שעת חימום. אך אם לא יכול לקרוע מחמת שלא היתה דעתו צלולה, אזי כשתבוא לו דעת צלולה, הוי אז שעת חימום שלו, וחייב אז לקרוע אם הוא בתוך שלושים, ועל אביו ואמו לעולם{יח}:

[טו] קטן או קטנה שמת להם מת, אפילו אם הם לא הגיעו לחינוך (עיין לעיל חלק אורח־חיים סימן ע"ד סעיף ב'), מְקָרעין להם קריעה קצת משום עגמת־נפש, דהיינו להרבות האֵבל. ואם הגיעו לחינוך, מצוה לקרוע כמו גדולים{יט}. ולעניין דיני אֲנִינוּת (המבוארים לקמן סימן קע"ח) יש אומרים שאינם נוהגים בקטנים אפילו הגיעו לחינוך{כ}, וכן לא כל דיני אבילות, אך מנהגינו אינו כן, וכדלקמן סימן קפ"ו סעיף י"ג:

[טז] בשבת ויום טוב, אסור לקרוע גם על אב ואם, ואפילו ביום־טוב שני של־גליות. אבל בחול־המועד קורעים אפילו על שאר קרובים, וכן העומדים אז בשעת יציאת נשמה. אך אם מת ונקבר ביום־טוב, הואיל ונדחית הקריעה, לא יקרע בחול־המועד עד לאחר הרגל כשמתחיל להתאבל. ואם שמע בחול־המועד שמועה קרובה, קורע, אעפ"י שלאחר הרגל תהיה רחוקה{כא}. (איסור שריטה וקריחה על המת, ביארנו לעיל בסימן קמ"ט סעיף ט'):