יום ו' שבוע פרשת פינחס

[יא] מת, ותכריכיו, בין גוי בין ישראל, אסורין בהנאה. (ואפילו נפל, אעפ"י שאינו בן ט' חדשים{יז}). וכן נוֹיֵי־המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית כשהיא קשורה או קלועה בתוך שערותיו, אסורין בהנאה. וכן אם היה לו שן תותבת, יקבר עמה. אבל נוי שאינו מחובר לגופו, מותר. וכן נוי שאינו כעין גופו, כגון התכשיטים והבגדים, מותרים בכל עניין{יח}, ואפילו אותן שהיו עליו בשעת מיתה, ובכלל זה מַנעליו{יט}. ואסור לנתח מתים גם לצורך לימוד רפואה{כ}:

סימן ק"פ

הִלְכּוֹת הוצאת המת, וסדר לַוָּיתו וקבורתו

[א [כשיש מת בעיר, כל בני העיר אסורין במלאכה. ואם יש בעיר ממונים להתעסק בו, מותרין במלאכה{א}:

[ב] בכפר קטן, אין שואלים שלום זה לזה כשיש שם מת. וכל שכן שאין שואלים שלום בבית הקברות כשיש שם מת, אפילו בעיר גדולה. אך כשאין שם מת, שואלים ברחוק ארבע אמות מן הקברים{ב}. ויש נוהגים שהפוגש את חבירו בלוויה, אומר לו [במקום שלום עליכם] תינצל מכל צרה. והלה עונה, מכל צרה תינצל{ג}: